מחסום עטרה, בוקר שבת 7:50-9:40 , 19 ביוני 2004 משקיפות: רחל ה. נינה מ. עם הגיענו למחסום מצאנו בלגן של מכוניות בפקק נוראי והולכי רגל שעולים במעלה הגבעה אל המחסום. מפאת החום הכבד האנשים עזבו את הטקסי או הטרנזיט והחליטו לעבור ברגל ולקחת מונית מהעבר השני של המחסום. הכביש הצר שעולה במעלה הגבעה היה עמוס במכוניות יורדות ועולות וכן בהולכי הרגל לשני הכוונים. אין ספק שזה מסוכן להולכי הרגל. במחסום שממוקם בראש הגבעה היו שני חיילים שבדקו תעודות של הולכי הרגל וכן תעודות של חלק מנוסעי המכוניות. חלק מן הרכבים התבקשו לעצור בצד ותעודות הנוסעים נלקחו לבדיקה בשב”כ. החייל שהיה אחראי לבדיקות ניסה לזרז את הבדיקה ובחלק מן המקרים זה לקח כעשרים דקות. 3 מעוכבים שנתפסו עוברים שלא דרך המחסום עוכבו לשעתיים. צלצלנו למוקד של הצבא וכן קיימנו קשר טוב עם החיילים ואמנם לאחר זמן קצר פקק המכוניות התפנה . במורד הגבעה שני חיילים נוספים כוונו את התנועה למורת רוחם בטענה שאינם שוטרים. אנו טענו שאם הצבא מקים מחסום כזה תפקידו לדאוג שלאיהיה פקק בלתי אפשרי שנובע מן העובדה שאל המחסום מגיעים כבישים מכוונים שונים וכן השביל המוביל למחסום צר ורעוע.במשך שהותנו במחסום דיברנו בטלפון עם פעיל מקומי שסיפר לנו כי באותו יום הפלסטינים המקומיים בתיאום עם הצבא סוללים את הכביש. בתקווה שזה אמנם קרה. הפעיל המקומי סיפר לנו גם כי המצב במחסום סורדא באותו בוקר שבת קשה וביקש שניגש לשם. לצערנו לא יכולנו להמשיך לסורדא.