בית לחם, יום ראשון 04.07.2004, בוקרמשקיפות: עדה ג. , חיה א. ורחל ר. (מדווחת)מחסום 3002 חיילים הורו לנו להתרחק מהמחסום. לאחד לא היה תג מזהה, והוא הזדהה בתור י.לאחר היה תג לא ברור והוא הזדהה בתור מ. למחסום הגיע ג’יפ עם המפקד ע., שהבטיח לדבר עם החיילים ולהבהיר להם שהם לא יכולים להרחיק אותנו מהמחסום.מיניבוס חיכה לעבור על מנת לאסוף תיירים מבית לחם. לנהג היו את כל המסמכים הדרושים למעבר, אך הוא עוכב כשעה (30 דקות בנוכחותנו) בטענה שיש תנועה נגדית (שלא הייתה) או ש”הם עסוקים”. אל-חאדר אין חיילים במחסום והתנועה זורמת כרגיל. מחסום צומת עציון מוניות לא הורשו לעבור, למרות שהן כן הורשו בחודש שעבר.בית-עומרשקטהכניסה הצפונית לחלחול הייתה נקייה מחיילים.נבי יוניס אין חיילים והתנועה זורמת באופן חופשי.מפקדת התאום והקישור (DCO )כ- 50 – 40 אנשים. רבים חיכו מ – 08:00 בבוקר ואף לפני כן. בשעה 09:30 הגיעו לדלפק של הכרטיסים המגנטים (כרטיס המאפשר מעבר בטוח) 10 אנשים, והיו 100 שחיכו עם מספרים. איש שב”כ ששמר בראש המגדל, ירד ואסף את תעודות הזהות של כולם. חלק מהן הוחזרו מיד, ומאוחר יותר נודע לנו כי יתר התעודות הוחזרו רק ב – 12:00. אלו שקיבלו את התעודות לאחר שקראו את המספרים שלהם, איבדו את תורם. אף אחד מאנשי הקשר שלנו לא ענה לטלפון, אפילו אחרי 10:00. אישה אחת ממפקדת התאום והקישור אמרה שהיא תבדוק את עניין תעודות הזהות.היה איש חרש אילם שחיכה לכרטיס מגנטי, ומשהגיע תורו הוא לא הבין מה החייל אומר לו. עדה ניסתה לעזור, אבל החייל טען שזה “נוגד את החוקים” להיכנס לשטח שבו הפלסטינים מדברים עם החייל בדלפק . לבסוף החייל כתב “מסורב” בערבית, כך שהאיש יוכל לקרוא את זה.בדלפק לבקשת אישורי מעבר התור התקדם בקצב סביר. אנשים אחדים פנו אלינו לבקשת עזרה, בעיקר בכדי לשאול מה לעשות עם מעמד ה”מסורב” שלהם. לא יכולנו לעזור.