חזרה לדף חיפוש דוחות
לתרומה
ביקור בכלא שקמה באשקלון
צופות ומדווחות: מיכל, יהודית ורות
לבקשת חיה אופק נסענו לקחת מהכלא חפצים אישיים של שני ש"בחים ששוחררו כמובן ללא תעודות, טלפון וכסף.
מצוידת בכל הניירת הנדרשת – ייפוי כוח מהם ומע"וד והוכחות מי הם ואיפה היו ורשימת חפציהם שאוחסנו שם ביום מעצרם – הגעתי לשם.
סוהרת חמוצה וצרודה שאלה לזהותי והגיבה: זכויות אדם? ומה עם עניי עירנו? היא עוד לא מבינה שאלה הם עניי עירנו וגורלנו כרוך בגורלם. מספר טלפונים נעשו והגיע סוהר עם שקיות החפצים.
הוא היה הרבה יותר מסביר פנים. "אתן עושות עבודת קודש" הוא אמר לי. אני מאד מעריך אנשים שמאמינים במה שעושים [הוא לא ראה את הלסת שלי נשמטת].
לכל בקשה שלי הוא נענה ברצון ובסבלנות, יחד בדקנו עד אחרון הפריטים ששום דבר לא אבד.
כשאמרתי לו שאלה אנשים שבאים להביא לחם הביתה ואינם מחבלים ושהם כמונו רק רוצים חיים עם עתיד והרבה מהבעיות נובעות מחיים של מחסור לחץ וייאוש, ענה לי שהוא יודע ושהכול נקבע עי הממשלה. "את יודעת" הוא אמר "אני לא יודע למה יש לכן דימוי כל כך גרוע, באמת". "גם אני לא יודעת" אמרתי "אולי עכשיו תוכל להגיד משהו כדי לשנות את הדימוי הזה".
"תיראי, גם ההורים שלי ידעו קשיים ומחסור במעברת קסטינה ….אז דיברנו על ההבדל בין חיים עם תקווה ואידאל לבין חיים ללא כל זה. בסופה של השיחה שוב ביטא הערכה לפועלנו ונפרדנו בלחיצת יד. החפצים הגיעו באותו יום לאנשים שחיכו להם מאד.
אני מספרת כל זאת כי אנחנו צריכות לפנות אל השב"ס ולבקש שישנו משהו בנהלים שלהם, אני לא מבינה למה זה מסובך לקחת עם העצורים המוסעים למשפט את חפציהם המועטים וההכרחיים, ואז כל מי שמשוחרר מקבל מיד את הארנק והטלפון והכסף והתעודה המזהה ויגיע ביתר בטחה ושקט לביתו. ומי שחוזר לכלא יחזרו גם חפציו אתו. כמה זה שוקל? משקל העוול ואי הצדק בהתנהגותם הנוכחית הרבה יותר גדול.
גם בשב"ס עובדים בני אדם שמבינים שאפשר להיות אנושי ומתחשב אפילו ל"עבריינים הנוראים" האלה רק להשקיע קצת מחשבה ורצון טוב כמו שפגשתי אצל הסוהר ההגון המדובר. לא צריך להענישם פעמיים. מספיק עונש הכיבוש המתמשך הזה.