ביקור סולידריות בבית משפחת מוסא באל ח‘דר, שקיבל צו הריסה חמישי

את הביקור תיאמנו דרך ידיד של מחסום ווטש מאנגליה, שהשתתף בזום ההריסות שלנו, והציע שניצור קשר עם ארגון HOLY LAND TRUST שהוקם (בשיתוף עם עמותת AMOS ובמימון תורמים מאנגליה), העוסק בהקמתם מחדש של בתים שנהרסו בידי הצבא באזור גוש עציון. מנהל הארגון הוביל אותנו לבית משפחת מוסא, בפאתי העיירה אל ח‘דר, על גבעה המשקיפה ממזרח על כביש 60, המחבר את ירושלים עם חברון דרך גוש עציון. בסמוך לבית היה במשך שנים מחנה צבאי בשטח הפרטי (רשום בטאבו) שבו גרו חיילים ונעו טנקים הלוך ושוב (המחנה פונה ב-2008 לאחר הקמת מכשול ההפרדה באזור אל ח‘דר ואחרי שנים של תלונות מטעם הצלב האדום). ראינו חלק ממבני הבטון שהקיפו אותו – אין ספק שהמיקום של הבית הוא אחת הסיבות לרצון למחוק אותו משם, אף כי מעולם לא נזרקה ממנו אבן.

הבית נהרס כבר 3 פעמים (ב-2004, 2010, 2014) ומאז ההריסה האחרונה מתגוררים 10 מבני משפחת מוסא – גברים, נשים, צעירים וילדים, ובראשם הסב עלי עיסא ובנו מחמוד – בביתן קטן שהקימו בצמוד להריסות, בצפיפות ובתנאי מחייה קשים ביותר. אחרי שהגישו הפעם בקשה להיתר בנייה חדש שלא זכתה לתגובה, יצקו רצפה בדצמבר 2020, ובעזרת תרומות ועזרת מתנדבים, בנו קירות בלוקים וגג ארעי. באמצע פברואר הגיע צו ההריסה. לפי מה שנאמר לנו, מי שכנראה היו מעורבים בדיווח התחלת הבנייה הם תושבי המאחז הבלתי חוקי שדה בועז (תמונה מצ“ב), המתנשא ממול, בצדו המערבי של כביש 60 (הצד שעובר כעת הרחבה, כולל חציבת מנהרה נוספת). למשפחה יש תמיכה משפטית ממרכז קתולי לזכויות אדם, ועורכי הדין מטעמו הגיש בקשה רשמית לביטול ההריסה למינהל האזרחי 4 ימים אחרי שהגיע הצו.

קיבלו אותנו במאור פנים, הדליקו מדורה בחבית בתוך המבנה הגולמי, ולאט לאט הגיעה כל המשפחה לשבת אתנו. מחמוד הוציא תיק מסמכים שחור ועבה והחל לספר על 20 שנות המאבק להקים בית, ועתה במחשבה מיוחדת על אביו ואמו הזקנים והחולים (האב קטוע רגל, בן 65 אך נראה ישיש). הוא דיבר בלהט דרמטי וברהיטות על 20 שנות המאבק, וכל המשפחה השתתפה בשיחות מהצד. הראו לנו מסמכים שהסב קנה את כל האדמות מסביב מכל אחיו והכול רשום בטאבו. לעלי עיסא יש 20 ילדים(!) משתי נשים (את הצעירה פגשנו). צעיר האחים של מחמוד הבכור הוא בן 6 (תמונה מצ“ב) וכל האחיינים הצעירים השתעשעו בנושא הדוד בן ה-6.

אנחנו הקשבנו, דיברנו עם בני המשפחה, והעברנו לאליאס מארגון HOLY LAND TRUST את מספר הטלפון של מוראד, התחקירן של “יש דין” שמטפל באזור גוש עציון. בתקווה שייעץ וינסה לעזור. לא היה לנו הרבה להבטיח, אמרנו שננסה לפעול ככל יכולתנו להפיץ את הידיעה ברשת הקשרים שלנו ונשמור על קשר.

המשפחה כולה מעוררת הערכה – מלוכדת, אופטימית, כולם לומדים בבתי הספר ואחד באוניברסיטה, כולם יודעים קצת עברית ובייחוד אנגלית. הנשים משתתפות בשיחה, הצעירים ידידותיים ומקסימים, מצלמים ושולטים בטלפונים החכמים ובפייסבוק. הסולידריות רבת שנים של מתנדבי ארגון Amos ניכרת. אין ספק שמצבם טוב בהרבה מכל המשפחות הבדואיות בבקעת הירדן, שנלחמות נגד הריסת האוהלים והדירי הכבשים שלהם, או משוכני המערות והחקלאים בדרום הר חברון, שם הורסים לאחרונה כל יומיים בתים ומבנים.

בחדר מחומם בבית מרווח, לא הפסקתי לחשוב עליהם בלילה וביום. באל ח‘דר היה קפוא, רוח וגשם. הם שם 10 בני אדם שמנסים לחיות ולישון בחדר משותף אחד, על כל הקשיים הנובעים מכך. מנסים באומץ לנהל חיים של משפחה עירונית עם עתיד של השכלה ותעסוקה לדור הצעיר וזקנה מכובדת להורים. כל מה שהם מבקשים מישראל הוא שיתנו להם לבנות בית שלא ייהרס. וכמה עצוב ולא פייר שאני מתנחמת בכך שרק אצלם אולי אולי זה לא מאבק חסר סיכוי, שיש להם סיכוי קטן לפחות בגלל כל התמיכה.