בית איבא-סארה, יום א’, 20.2.05, אחה”צ צופות: אליקס ו’, סוזאן ל’ (מדווחת)אורחת: איזבלה ל’ סיכום: “חיי כלב”. המראה של כמה כלבים יפים במחסום בית איבא, הזוכים לליטוף על ידי החיילים, השמחים לנוכחותם, גורם לאחד הסטודנטים המעוכבים במתחם להעיר לעברנו: “לכלבים יש חיים טובים יותר מאשר לנו”. בהחלט יש להם. סארה 15:00-15:30 אין שום דבר מיוחד היום במחסום: טרנזיטים רבים עוברים הלוך ושוב, שופכים את נוסעיהם לבדיקות החיילים. נקודה מעניינת – גבר ואישה הנחפזים לספר לנו כי הבידוק נערך הרבה יותר מהר וביעילות מאשר ללא נוכחותנו. “הייתן צריכות לראות מה זה, כשאתן לא כאן”. הכביש לקוצ’ין עדיין במצב רע, לדברי המקומיים. בית איבא 15:45-16:45 בדרך למחסום ניצבים דוכנים רבים של בננות ולימונים, וכן דגים הנראים טריים. ועוד יותר מפתיע: קרוב למחסום, לצד המחצבה כלוב תרנגולות חדש, מלא תרנגולות !ארבעה סטודנטים מעוכבים במתחם, וחוזרים על ההסבר שהם “לעתים מעוכבים”. נראה כי יש מעט מאוד היגיון באשר למקום שבו חיי היומיום שלהם נפגעים. אחד מספר כי הוסרו הגבלות התנועה לסטודנטים ביציאה או בכניסה לשכם. יש לבדוק את טענתו. שוב, השבוע, סוף סוף, אין נציגים של המת”ק במחסום. יחידת המילואימניקים של היום תכונה “חטיבת זנב-הסוס”. הסיבה ברורה לעין מתחת לקסדותיהם. אבל ההופעה שלהם מטעה. הם לא משתפים פעולה, ומסרבים לדבר אתנו. הבדיקה אל ומחוץ לשכם עוברת יחסית מהר. אין כל ניסיון לעכב את האנשים מאחורי הקרוסלה, אבל במקום זה אחד החיילים ממציא קו סמוי אותו אסור לפלסטינים לחצות לפני שהם מגיעה לבודקה להציג את התעודות. הזדמנות להראות מי כאן בעל הסמכות …בתחילה כאשר אנו מגיעות, שני שוטרים צבאיים בודקים תעודות בתוך הבודקה, ומאוחר יותר כמה חיילים צעירים, שלפחות בהתחלה מוכנים לדבר. אחד מהם מאפשר לקבוצה שלמה של אנשים להיכנס לשכם מבלי להציץ אפילו בתעודותיהם, רק מסמן להם בתנועת יד להתקדם. שוב, כמו בשבוע שעבר, צעיר שאינו “בגיר” מנסה לעזוב את שכם ללא תעודה מזהה, עם גבר צעיר, “בן דודו”. עליו לחזור על עקבותיו. הוא מנסה לחמוק דרך מעבר כלי הרכב, אבל מופנה בעדינות בחזרה על ידי הסרן בעל זנב הסוס, שדולק בעקבותיו. חייל אחר הבודק תעודות בבודקה מוכן לבדוק עבורנו מה קורה עם הסטודנטים המעוכבים. הוא זה שמברך את הפלסטינים במעין ערבית, ומנסה להיות ידידותי: “ברוכים הבאים”, “להתראות” וכד’. כמה דקות מאוחר יותר הוא אומר לנו “אסור לנו לדבר אתכן”.הסרן בעל זנב הסוס מקסים עם הפלסטינים ואתנו, אבל ברגע שהוא מבין שנשאל שאלות, הוא מסרב לתת כל מידע, ואומר במפורש לחיילים האחרים לא להחליף אתנו מילה. הוא גם מתנהג מוזר, לוקח את הסטודנטים המעוכבים מהמתחם, בזה אחר זה, לתא הבטון ונכנס יחד עמם. שני חיילים אחרים, גם הם בעלי זנבות סוס, עומדים למחוץ לדלת הפתוחה בעוד הוא מבקש מכל סטודנט להפוך את כיסיו ושואל אותו שאלות. על פי אחד הסטודנטים, השאלות טיפשיות (אבל מוכרות לכל מי שגר כאן: לאן הם הולכים, איפה הם גרים וכו’ וכו’). הדבר האחרון שאנו מבחינות בו, לכל הסטודנטים דבר משותף – לכלם קוראים “מוסטף”. אולי השב”כ מחפש מישהו בשם הזה, אבל הם ממשיכים לחפש מחט בערימת שחת.