בית איבא, יום ראשון, 16.4.06 אחה”צ משקיפות: לי ד’, עליה ש’ (מדווחת) נסענו לשטחים עם המשקיפות שעמדו בחווארה וכמותן היינו עדות לתקרית הנוראה של האמבולנס בצומת זעתרה. מכיוון שטל ה’ דיווחה עליה אני לא אחזור ואתאר את מה שקרה שם. בדרכנו לבית איבא עברנו ליד מחסום ג’ית. היה שם טור של שבע מכוניות שנע ללא עיכובים מיוחדים, כך נראה. מכייוון שהיה כבר מאוחר לא עצרנו שם. בית איבאב- 16.30 הגענו לבית איבא ומיד ביררנו בנוגע ל”בידול”:- גברים בני 15 – 30 תושבי שכם אינם רשאים לצאת מעירם;- גברים בני 15 – 30 תושבי טול כרם אינם רשאים לצאת מעירם;- גברים בני 15 – 30 תושבי ג’נין אינם רשאים להיכנס לשכם או לטול כרם (לא ברור האם הם רשאים לצאת מג’נין);- מוניות אינן רשאיות לצאת משכם אלא אם יש לנהגים אישור הומניטרי.כשהגענו למחסום בית איבא כבר עוכבו שם שישה בחורים. הם נתפסו כשהם ניסו לעקוף את המחסום. ב- 16.40 עוכבו ארבעה בחורים (השער של תא המעוכבים נעול כבר כמה שבועות – לכן המעוכבים צריכים לקפוץ או לטפס על הקירות של התא). ב- 16.45 ישנם 18 מעוכבים בתוך התא; כולם נתפסו כשהם ניסו לעקוף את המחסום או כשהם קפצו מעל הבטונדות. כמאה אנשים מחכים בתור כדי לצאת משכם. אחד מהמעוכבים מתלונן על כך שרובם הם סטודנטים שחייבים לחזור הביתה כדי ללמוד למבחן שיתקיים מחר. לי שוחחה עם מפקד המחסום, א’, על הצורך לעכב את הסטודנטים. הוא ענה לה ש”אנחנו לא משחקים כאן. אנחנו חייבים לשמור על הסדר”. ב- 17.00 ארבעת המעוכבים הראשונים משוחררים. ב- 18.00 רק חמישה מהמעוכבים עדיין מעוכבים. א’ משחרר אותם באיטיות, אחד אחד. כשכל המעוכבים שוחררו החלטנו לחזור הביתה. במחסום של כלי הרכב התנהל ויכוח בצעקות. אחד מהחיילים כיוון את הרובה שלו לנהג של משאית בעלת לוחית זיהוי ישראלית. החייל ונהג המשאית צעקו זה על זה, וחיילים אחרים רצו למקום כדי להרגיע את הרוחות. הנהג רצה למסור את הסחורה שלו למשאית משכם, שחיכתה לו במחסום של כלי הרכב שיוצאים משכם (שנמצא במרחק של 50 מטר משם). לא הצלחנו לברר את הסיבה לוויכוח, אך מפקד המחסום, א’, הצליח להרגיע את הרוחות והירשה למשאית משכם להתקרב למשאית הישראלית ולקחת ממנה את הסחורה. שוב נוכחנו כמה קל להלהיט את הרוחות, וכמה קל לדרוך רובה ולכוון אותו.