בית איבא יום שני, 12.6.06 אחה”צמשקיפות: יונה א’, ציונה ש’ (מדווחת) תקצירסגר מלווה בבלבול, השפלות ועיכובים מיותרים, בשם איזה אירוע לא ברור. צעירים גילאי 18-20, מנועים מיציאה משכם, ללא קשר למקום מגוריהם. הסגר החל ב-11:00 בבוקר ועדיין נמשך ב-18:00 עת עזיבתנו. כמו כן חל איסור על יציאת רכבים מכל סוג. 14:20 – הגענו לבית איבא לאחר שהמשמרת הקודמת הודיעה לנו על “עצירת חיים” שם, ועל נהג משאית המוביל חומצה מלחית משכם לג’נין, וממתין כבר שעתים. אך נאסר עליו לעבור. מפקד המחסום מודיע לנו כי יש מחבל בסביבה, ומשום כך קיים סגר. לשום רכב אסור לעבור, גם אם הוא מוביל חומר מסוכן. לאחר נסיונות להסביר לו כי אם החומר יתפרק מן החום ויתפוצץ יהיה אסון, הוא לבסוף נעתר ומאפשר לו לעבור. במכלאה 21 מעוכבים, ואחד נעול בתא הבידוק. רוב המעוכבים ניסו להגיע הביתה תוך זליגה מן הגבעות, לאחר שבמשך שעתים המחסום היה סגור, ונואשו מפתיחתו. ההתמרמרות במכלאה גדלה והולכת. בין הכלואים בחור צעיר עם ילד קטן, ומרצה באנג’אח. בינתיים לדברי החיילים נתפס המחבל, אולם “ההתראה לא נגמרה”, ולכן נמשך הסגר. אנו מתעניינות בצעיר הנעול בתא הבידוק, . מפקד המחסום מספר בכעס שהצעיר הרים יד על אחד החיילים. 15:00 – חלק מן הצעירים משוחרר מן המכלאה, אך ורק חזרה לשכם. הם מוחים, אך שבים לשכם. גם הבחור, הכלוא בתא משוחרר ונשלח לשכם. רק המרצה, שהינו מבוגר, מורשה לצאת. 15:10 – קבוצת חיילים יורדת מן הגבעות, מובילה צייד חדש. 10 צעירים, שעקפו את המחסום במטרה להגיע הביתה. נראה שהחיילים ידעו שיהיו ניסיונות זליגה, וארבו להם. החיילים צוהלים כמוצאי שלל רב. נראים מאוד מרוצים מן ה”אקשן”. בחור צעיר אחד מתחנן שישחררו אותו להיכנס לשכם, כי אמו בבית חולים. החיילים מלגלגים: “כולם פתאום אמא שלהם בבית חולים”, השאלה שלי, “ואם אמו אינה חולה אסור לו להיכנס לשכם?” נראתה להם תמוהה ונעדרת תודעת בטחון. 15:35 – הבלבול חוגג. במכלאה 18 מעוכבים. מסתבר שהתעודות של אלה שהובאו מן הגבעות נלקחו על ידי החיילים בג’יפ שתפס אותם, והג’יפ עדיין לא שב מאירוע תפיסת המחבל, אז אי אפשר לשחררם. בכל זאת זוג הורים הצליח לשחרר את בנם, שהחיילים בטעות חשבו שהתעודה שלו לא נמצאת. הרושם הוא, שהחיילים עצמם לא יודעים מי הוא מה ומה הוא מי. 16:00 – הקרוסלות נעולות. מכיוון שאנו מנועות מלגשת אליהן אנו רק רואים מרחוק את הצעירים המתגודדים מאחוריהן, כשמפעם לפעם נשמעות שאגות וגוועות, כעבור רבע שעה חוזרות. לא צריך מכלאה – גם זהו כלא. הבידוק בתור ההומניטרי הועבר היום אחורה בקו ישר עם הקרוסלות. הנשים, הילדים והמבוגרים מצטופפים בשמש, כשהחיילים מעבירים אותם טיפין טיפין. שולחים אותם אחורנית, עוצרים את הבדיקה לדקות ארוכות, וחוזר חלילה. לשאלת יונה את החייל מדוע מענים כך את המבוגרים, הוא עונה לה: “מענים, אה, ערבי הרג פעם את אח שלך? אסור לך לעמוד פה”אדם עם חמור ועגלה עמוסה חבילות סיגריות מיועדות לג’נין מבקש לעבור עם החמור רק עד למונית, להעביר אליה את החבילות. הקצין עונה לו: היום בלגן, היום לא. אני מציעה שיעביר עם עגלת יד, , אך הסג”מ מתנגד גם לזה. האיש מסכם: “כנראה הקצין הזה יבין רק אם יקבל טומיגן בראש” – האם לא כך מייצרים מחבלים? משאית עם בלונים מתקדמת לאיטה. הקצין עוצר ופוקד על הנהג לחזור. המלווה במשאית יורד לדבר איתנו. מספר שהם מובילים חמצן לבית חולים בטולכרם, ומראה ליונה אישורים עדכניים. יונה מראה לקצין את האישורים, ולאחר הרהור חפוז מרשה לו לעבור. 16:20 – אם ובנה הקטן ואחי האם, צעיר בן 20 , חזרו מבית חולים לביתם בקלקיליה. לילד חור בלב. אחרי שעה וחצי של עיכוב, האם והילד יוצאים והצעיר מוחזר לשכם. הוא מעדיף להישאר בג’ורה. הרי אין לו בדיוק מה לעשות בשכם. 16:30 – במכלאה 10 מעוכבים. המ”צ שואל: מי רוצה ללכת לשכם? רק אחד רוצה. כל האחרים מעדיפים להישאר בג’ורה. מה יעשו בשכם? הם כבר 5 שעות לא יכולים להגיע הביתה.. מעניין שהחיילים לא מבינים את הבחירה להישאר בג’ורה. 17:40 – חיילים יורדים עם קבוצה נוספת של צעירים, נראים סטודנטים. “לפחות אלה היו נחמדים ומצחיקים” אומרים החיילים כשהם מכניסים אותם לג’ורה. מן הסתם הם ידעו מה צפוי להם, אבל החליטו לנסות, לכן לא הופתעו כשהניסיון לא הצליח. 18:00 – מניעת היציאה מן הצעירים נמשכת כבר 7 שעות. חנה ב’ כבר יצרה קשר עם לשכת האלוף, הם מודעים לבעייה, אך עדיין הצעירים מעוכבים. ביניהם בחור שבא מירדן, ואחיו מחכה לו כבר 6 שעות. אנו עוזבות, בתחושה שזה עתה נכחנו בבית היוצר למחבלים מתאבדים.. 18:15 – צומת כביש 57/60: מחסום נייד לכיוון ענבתא. 7כלי רכב ממתינים. צומת ג’ית: מחסום נייד על כביש 55 מערב לכיוון ג’ית. כ-10 כלי רכב.