בית איבא, יום א’ 18.07.04, אחה”צ משתתפות: שלי מ. נעמי ל. (רשמה) שיגרה נוקשה וקשה בבית איבא, 70 מעוכבים, לא פחות. זמן העיכוב היה מעל 4 שעות. לא הצלחנו לזרז את שחרורו של איש, חילקנו מים וחלקנו איתם את הייאוש.ביציאה בין 60 ל-100 איש מצטופפים תחת הסככות שבקושי נותנות צל. המון נשים, תינוקות וילדים. המעבר מתבצע באופן שוטף, הבדיקות קפדניות אך אין עיכובים ומספר האנשים רב בגלל היוצאים הרבים משכם. לאחר שעתיים מתמתן הזרם והמעבר שוטף כל הזמן. 14.00 – 30 מעוכבים שמספרם יגיע במהלך המשמרת ל-70!סטודנטית צעירה מעוכבת כי שם משפחתה נמצא ברשימת החשודים. היא אם צעירה לתינוקת בת 3 חודשים וממהרת הביתה להיניק. למחסום לוח זמנים משלו וכל תחנוניה לא עוזרים, לא משכית מרופאים, לא המוקד של הצבא, היא ממתינה על קוצים בשמש הלוהטת שעתיים, בקושי מסכימה לקבל מאתנו מים לשתייה, עד שהבדיקה מהשב”כ מגיעה והיא משוחררת לביתה. כל מי שהניקה, אני מסבירה למפקד המחסום, יודעת איזה סיוט זה לא להגיע בזמן, לאם ולתינוקת, אבל הוא לא מתרשם בכלל, הכול בנועם הליכות, נוהל זה נוהל.בין המעוכבים שני חולים עם אישורים. מפקד המחסום מ’ אומר שאלו לא אישורים, כל אחד יכול לזייף כאלה וכו’. ידו של אחד מהם חבושה כולה והוא על סף ההתעלפות. כמו כן צעיר עם תעודה המציינת שהוא אח בבית חולים ברמאללה. טילפנו עבורם למשכית מרופאים, ולמוקד של הצבא כמה פעמים אבל לא קבלנו אפילו טלפון אחד חזרה. הם שוחררו בבוא זמנם.סטודנט מאוניברסיטת א’נגאח נמצא מבוקש, נכפת באזיקוני פלסטיק נכלא בצינוק, על ברכיו, ודלת הפלדה נסגרת עליו. המעוכבת שמכירה אותונסערת ומתחילה לבכות. לפתע מגיעה אמו יחד עם 3 אחיו, כולם נסערים ובוכים, שואלים כל אחד למה לוקחים אותו, הוא לא עשה כלום. כאשר מוציאים אותו מהצינוק לעבר הג’יפ אמו מחבקת ומלטפת אותו, מסרבת להיפרד, מבקשת שיורידו לו את הפלנלית מהעיניים. הם מדברים ביניהם דברים של הרגע האחרון, האחים בוכים כולם, מחזה קורע לב. לקחנו את מספרי הטלפון שלהם כדי לברר מה עלה בגורלו בהמשך. 15.40 – משחרים את הצעירה המניקה. מתוך 70 המעוכבים משתחררים 45 ביחד! נותרים 25 שחלקם ימתינו עוד לאחר שנעזוב.צעיר הגר בטייבה, בעל ת.ז כחולה ודרכון פלסטיני, אמו בת ה-70 גרה בשכם ופעם בשלושה חודשים הוא מבקש לבקר אותה. לדבריו ביקש אישור מהמת”ק ולא קיבל. הקצין מסביר שאם היה מזמין משטרה הוא היה נקנס ב-5000 ₪ על כניסתו ללא אישור. שיהיה אסיר תודה על כך שרק עוכב לכמה שעות עד שנבדק בשב”כ. לאחר ההסבר המלומד הוא מביע תודתו. 16.30 – משתחררים מעוכבים נוספים. עדיין ממתינים 15, ביניהם אחד החולים והאח.17.00 – אמבולנס שמסיע פצוע מתאונת דרכים עם רגל שבורה. בתעודת זהות כתוב שהוא מעזה והקצין מעלה אותו לבדיקת שב”כ. 10 שנים הוא גר בקלקיליה, נשוי ואב לילדים. כדי לשנות את הכתובת הוא צריך לנסוע לעזה ואז לא יורשה לצאת. ככה הוא חי, מנוע מלצאת ולהיכנס לכל מקום, היום לבית החולים. למזלו נהג האמבולנס ממתין איתו עד לסיום הבדיקה. עזבנו מוקדם כדי לנסות ולהגיע אל משפחתו של ההרוג מחג’ע. בפונדוק נ’ דיבר עם אביו בטלפון והעברנו לו כרטיס של המוקד להגנת הפרט, שהבטיחו שכאשר תתקשר המשפחה ידריכו אותם כיצד להגיש בקשה לפתיחת חקירה ותביעת פיצויים. בנוסף להריגתו של הבחור נפצעו שניים מנוסעי המכונית במהלך התקרית, אחד, הכדור הקטלני עבר לו ליד האוזן לפני שהרג את חברו ובנוסף נפצע בפניו ובידו מהזכוכית שהתנפצה כתוצאה מההתנגשות בקיר. השני יצא בבהלה מהמכונית ותך כדי מנוסה שבר את רגלו. עדי ראיה למקרה סיפרו לנו שהצבא הגיע למחרת, עשה תחקיר, צילם בווידיאו ולבסוף ניגש למשפחה והביע צער. לא שמענו על המקרה בשום אמצעי תקשורת!