בית איבא, שבת, 23.7.05, בוקר משקיפות: ענבל ג’, עדינה א’, מורן א’, נורית ש’ (מדווחת) 8:30-10:00תקציר: תנועת הולכי הרגל במחסום זורמת וכן תנועת כלי הרכב.פירוט נוסף:אין הרבה עוברים ושבים הן במחסום הרגלי והן במחסום לכלי הרכב והתנועה עוברת ללא עיכובים מיוחדים. במחסום נמצא מ”פ דובר ערבית המתנהג כלפינו בידידותיות.מעבר למתואר, היו שני אירועים חריגים שיפורטו להלן:1. פלסטיני מעוכב בסככת המעוכבים. הסיבה לעיכוב: הוא הלך עם ווקמן ובתוכו קלטת של אחמד יאסין, המוגדרת על ידי צה”ל כחומר הסתה. לאחר עיכוב של כחצי שעה, החיילים רצו לשחרר אותו אולם אז גילו שתעודת הזהות שלו אבדה. ככל הנראה היא נמסרה לאדם אחר שתעודת הזהות שלו נמצאת אצל החיילים בטעות. החיילים נתנו לפלסטיני המעוכב מספר טלפון לבירורים ואמרו לו שיגיע בערב ועד אז סביר שתעודתו תוחזר על ידי האדם שהיא נמצאת אצלו (שיזדקק מן הסתם לתעודה שלו). רצינו לברר מה קרה עם אותו אדם והאם התעודה הוחזרה לו ולכן לקחנו את הטלפון שלו, אולם כשהתקשרנו בערב התברר שהמספר שנתן לנו היה שגוי, כפי הנראה הוא לא היה מעוניין לתת לנו את המספר האמיתי. 2. פלסטינית מענבתא התלוננה בפנינו שהתורים שם בלתי נסבלים, ממתינים המון זמן למעבר והדבר החריף עוד יותר מכיוון שיש מחסום שחוסם את הכביש לחלוטין וחייבים לרדת מהרכב וללכת דרך לא קצרה ברגל. כמו כן, היא התלוננה שגם בבית איבא היו לאחרונה עיכובים של כשלושת רבעי שעה ביציאה משכם ברכב. היא אמרה שכשהמ”פ שנמצא באותו יום בסביבה, היא פונה אליו והוא נכון לעזור, אבל בימים אחרים זה לוקח כשעתיים להגיע משכם לענבתא (מה שאמור לקחת כחצי שעה אם אין עיכובים בדרך).סתם אירוע מוזר שקרה: ילדה כבת שלוש עברה במחסום עם אקדח מים. היא כיוונה אותו לעבר החיילים והחלה לעשות קולות של ירי. החיילים נראו מובכים (ואולי קצת אשמים) בעודם מחזיקים ברוביהם האמיתיים (מחסנית ב”הכנס”). הקצין שניסה לצחוק עם הילדה, חייך אליה, הוריד את ידיו מהנשק, כיוון אליה את היד שלו כאילו זה היה רובה והחזיר לה בקולות ירי משלו. אמה של הילדה לא נראתה משועשעת והובילה אותה משם במהירות.