בית איבא, יום ג’, 28.9.04, בוקר צופות: סוזאן, מיה, רותי, לירונה (מדווחת: תרגום לעברית) 7:00 – אין מחסומי פתע בדרך מג’ובארה. לפני מחסום בית איבא תור ארוך של מכוניות, ותור ארוך יותר של אנשים. בשעת הלחץ, לפי המדידה שלנו, ההמתנה במחסום נמשכת כ-20 דקות. בסככת המעוכבים שניים. באופן יוצא דופן אחת המעוכבות היא אישה שעוברת במחסום כל יום לעבודתה בחברה בשכם. החיילים אומרים שהיא ניסתה לעבור בלי להראות תעודה. אנחנו שואלות אם היא ב”עונש”, והם אומרים כמובן לא – בבדיקה של השב”כ, ואין לדעת כמה זמן היא תימשך. שני אנשים בחליפות, שלדברי אחד החיילים הם בעלים של המפעל הממוקם מעבר למחסום, באים לשכנע לשחרר את אחד המעוכבים, פועל במפעלם. הוא יעוכב עד ארבע שעות כי לא עמד בתור הנכון. בעלי המפעל מתחננים ומחכים לשווא. 7:35 – החייל מחזיר לאישה את תעודותיה והיא עוברת, מחייכת אלינו בתודה. קבוצת המעוכבים גדלה. מצטרף אליהם אדם מבוגר, בעל דרכון ירדני שפג תוקפו. אנחנו מעורבות בטיפול במקרה שלו בשעה הבאה. 7:55 – אישה מגיעה למחסום עם שני ארגזים מלאים בבקבוקי פלסטיק עם שמן זית (מהבציר האחרון). היא מועדת ואנו עוזרות לה לסחוב את הארגזים אל מעבר למחסום. גבר קטוע יד שראינו בשבוע שעבר, עם שתי שקיות במיה, מגיע עם שקית אחת ומנסה לעבור בתור ההומניטרי. הוא נשלח לסוף התור עם המחכים ה”רגילים”. 8:00 – ממעבר המכוניות מגיעה קריאה של אחד החיילים אל מפקד המחסום: “מה אני עושה עם זה?” זה נדיר שחייל שואל שאלות. רוב החיילים “יודעים מה עליהם לעשות”. ג’יפ הטלוויזיה הלבן עובר. 8:10 – איש צעיר עם הזמנה מרופא לפגישה שבה ייקבע תאריך לניתוחו בבית החולים בשכם מעוכב. הסיבה? “אין לו אישור”. “אתה בן 28”, אומרים לו, “לך תשב”. אדם אחר, בעל טפסים רפואיים וכנראה אישור מתאים, עובר במחסום.נ’, נציג המת”ק, מסביר לנו שהאישורים הרפואיים לא “אמיתיים”. הפלסטינים קונים אותם בחמישה שקלים. הפלסטינים עצמם הודו בכך, כאשר ביקש מהם להגיד את “האמת” על האישור הרפואי, ובתמורה יתיר להם לעבור. עוד גרסה למושגי “שקר” ו”אמת” במחסומים. נציג המת”ק עוזר במעבר בתור והתור מתקדם מהר יותר. הממתינים מתמעטים בשעה זו. כמו כן הוא מתחיל לטפל ב”ירדני”. האיש מתקשר לאחיו שמגיע למחסום, ומשוחח אתו תחת עינם המשגיחה של החיילים. בסופו של דבר הוא חוזר, מחייך ומרוצה. אנחנו לא ממש מבינות מה הוא רצה ולמה הוא כל כך שמח. 8:45 – אנחנו מתקשרות לד’ בנוגע למעוכב עם האישורים הרפואיים. 9:00 – גבר צעיר מגיע, בידו זימון לבית משפט בטול כרם. “מה לעשות?” אומר אחד החיילים שמנסה לעזור רוב הזמן, ואומר לנו, “תתקשרו למוקד ההומניטרי”. 9:20 – מגיע איש צעיר מלווה בדודו (המדבר עברית שלמד בעבודתו כחשמלאי בישראל לפני 67′). הצעיר זקוק לעזרה פסיכיאטרית. בידו אין אישור מעבר, רק פנקס (כמו פנקס חיסונים) עם רשימת תאריכים וחותמות אישור, כנראה על קבלת תרופות או זריקות. הוא רוצה לעבור למרפאה שבה הוא מטופל באופן קבוע בשכם. החיילים אינם מתירים לו.9:35 – לבקשתינו נציג המת”ק חוזר כדי לטפל במקרה שלו. הוא מברר, האיש מנוע שב”כ. מסתבר שהוא עשה “בלגנים”, כנראה כשהיה בלי תרופות. למרות זאת, נציג המת”ק מוכן לאפשר להם לעבור באופן חד פעמי לשכם ומסביר להם פרוצדורה ארוכה לקבלת אישור “חולה נפש”, שיאפשר לו לעבור באופן קבוע. עליו ללכת למרפאה לקבל את כל האישורים הרפואיים, משם למת”ק שכם להגיש בקשה, ומשם לקבל אישור במת”ק חווארה. הדוד אומר שאין לו כסף לקחת את הצעיר לכל ה”סיבוב” הזה. הוא רוצה לקבל במרפאה הפניה מהרופא לאשפוז בבית החולים הפסיכיאטרי בבית לחם. נציג המת”ק, לאחר שכנועים רבים שלנו שהאיש אכן חולה למרות שהוא ‘נראה בסדר’ (כנראה רגוע בעזרת תרופות רבות), מאפשר להם כניסה חד פעמית לשכם, שינצלו אותה למטרה לבחירתם. הם נכנסים ואנחנו עוזבות.