בית איבא, יום רביעי, 18.01.06, אחה”צמשקיפות: שרה פ’, יעל ש’, רעיה י’ (מדווחת)color=red> 14.40 ניסינו לשוחח עם הנהגים. המצב מעבר לייאוש. מתלוננים שאין אפשרות להוביל נוסעים אפילו לדיר שארף. בקושי מרויחים כמה שקלים ביום.14.50 הגענו למחסום. במכלאה מעוכב. לשאלתנו כמה זמן הוא כלוא, אין תשובה. המחסום מאוייש על ידי חייל אחד שמתברר לנו שהוא מפקד המחסום. בבודקה חייל נוסף. מנסות ליצור תקשורת, ללא הועיל. המחסום זורה זרות.14.55 מופיע נהג בעל אישור להסיע חולים לאסותא וממנה. הוא פונה למפקד המחסום בטענה שהחולים, חולי סרטן אחרי טיפול, מחכים במכונית כבר חצי שעה, בואכה שכם. ניראה לנו הזוי עד מרושע. המפקד חוסך במילים, כך שהסבר מדוע מעכבים את החולים אין אנו מקבלות.מחפשות ישועה אצל דליה ב’ ושוטחות את טענותינו, לא מובן לנו, חולים שהורשו לנסוע לבית חולים “אסותא” מעוכבים כבר כל כך הרבה זמן, מבלי לקבל אות או סימן, מדוע ולכמה זמן. לשאלתה של דליה האם אין נציג המת”ק ענינו שאין. והיא, דליה בהגינותה מגיבה “זה לא בסדר”. דליה מרימה טלפונים תוך כדי השיחה עימנו וראה זה פלא, 15.10 החייל במחסום מקבל אישור להעבירם (ממי? למה עכשיו ולא קודם לריבון פיתרונים), אך לא לפני שהנוסעים ייבדקו כדבעי שמא לאחר טיפול ההקרנות הצליחו לחגור חגורות נפץ.15.15 הגיע נציג המת”ק. כניראה גם כן תוצאה של הטיפול שלנו. אנו מנסות שנית לשאול לגבי המעוכב. האילמות חוגגת. לבסוף מקבלות תגובה “הוא בבדיקה”. אנו מנסות להתקרב לעמדת המחסום והמפקד מבקש מאיתנו להתרחק, “כמה ” אני שואלת והוא עונה “אל תגעו בעמדה” (ואני לעצמי מהרהרת, האם באמת יש סכנה שנפיל את עמדת הבטון -תרתי משמע-? 15.30 המעוכב משוחרר.16.30 אנו מקבלות טלפון מזכרייה (הוא נימצא בבי”ח עם תינוק בן כמה חודשים מבני מישפחתו) שמא נוכל לעבור בכפר ג’ית לקחת כמה דברים עבורו. אנו עוזבות את המחסום תחת הרושם הכבד שהחיים עצרו מלכת. התנועה מאד דלילה. אין סטודנטים, מה שמסביר אולי את עיכובו של הצעיר, שכל חטאו, היותו צעיר.16.45 כביש 60 מבית איבא שמאלה, מחסום. לפנינו 7 מכוניות. על אף סימנים שנעבור הלאה, אנו עומדות בתור של הפלסטינאים. 10 דקות ואנו בדרכנו לכפר ג’ית.17.55 אנו מגיעות לבי”ח תל השומר מוסרות את החפצים בדרכנו הביתה.