בית איבא, יום רביעי, 01.02.06, אחה”צמשקיפות: שרה פ’, רעיה י’ (מדווחת)color=red>13.45 אנו מגיעות למחסום בית איבא. בדרכנו מהחניית מכוניתנו, אנו פוגשות ארבעה פלסטינאים לבושים בהידור מה, אחד מהם פונה אלינו ומציג את עצמו כשופט בבית המשפט בטול-כארם ושואל אותנו בתרעומת, מדוע אנשים כמוהו, העוברים יום-יום במחסום זוכים לעתים ליחס משפיל, שנראית לו כגחמה ותו לא, כמו, מ “לך לכאן, תזוז לשם” למה? הוא אינו מבין. אנו מסבירות לו, שמשום הדברים האלה (בין השאר), אנו נמצאות שם. הוא מבין. הוא מבין שאת התלונות יש להפנות לגורמים, אך אנחנו שם, ולכן הוא מוצא בנו אוזן קשבת (לפחות). 13.50 אנו מגיעות למחסום גופו. על הקיר תלוי אחר כבוד המכתב בגנות פעילותנו. שרה מנסה לטלפן לדובר החטיבה ומשאירה הודעה. כמו-כן לנ’. אין תשובה במשך כל שעות שהותינו במחסום. מנסה לטלפן לחמ”ל החטיבה, ואכן יש תשובה, ואנו מופנות חזרה לדובר. אבל הדובר כאמור דומם.אנו רוצות לדעת אם המכתב שתלוי ניתלה בהוראה מגבוה.14.20 אנו פונות למפקד המחסום ושואלות אותו אם ישנה הוראה חדשה (או מחודשת) בהתייחס למכתב התלוי שנכתב בכתב יד לפני כשנה וחצי ובו כתוב בין היתר על הפרעת נשות מחסום ווטש לחיילים הממלאים את תפקידם. התשובה “לא”. אני שואלת “מי תלה אם כן את המכתב”? התשובה “נשות כחול-לבן”. אני שואלת, “האם היית מאפשר גם לנשות מחסות ווטש לתלות מכתב על גב קיר הבודקה?” התשובה “תלוי מה”. אני מקשה ואומרת, “לעת הזאת המחסום הוא ביתך, האם היתה נתלית תמונה כלשהי בביתך ללא הסכמתך?” המשכנו ועמדנו על דעתנו שאנו פה בידיעת כל הדרגים ולכן אנו מבקשות להסיר את המכתב ובכלל, מאימתי נשות “כחול-לבן” דואגות לקישוט המחסום? המפקד: “האם זה כל כך מפריע לכן?” אנו עונות לו שהמכתב קורא תיגר כנגדנו ואנו מבקשות להסירו. המפקד נעתר ותולש את המכתב ומכניסו לכיסו.14.30 4 תושבי בית פוריק מוכנסים למכלאה בהמשך נוסף עוד אחד. הם מגיעים למחסום עם קניות ובולטות בהן שמיכות ארוזות. הם משאירים את החבילות ליד קיר המחסום וכאמור מובלים למכלאה. שרה מפנה את תשומת לבי שעצם השארת החבילות יכול להוות סיכון ועל כך החיילים אינם נותנים את דעתם.מגיע אלינו נהג, אף הוא מבית פוריק ואומר לנו שלא מאפשרים לו לעבור, הוא מחכה כבר 3 שעות. לשאלנו, “מדוע עוכבו?” עונה המפקד שישנן התראות מבית פוריק ולכן התעודות נבדקות ביתר הקפדה.14.35 ארבעה חיילים לוקחים צעיר במעלה מדרגות העולות לנקודה ההומניטרית, עוברים אותה ופונים לכיוון השדה. אנו מצליחות לראות שהוא נבדק גופנית. ולפתע הוא נעלם מעינינו. כעבור 2 דקות הוא משוחרר ואנו רואות שפניו סמוקים ועיניו מביעות השפלה לאין גבול. הוא הולך לדרכו ואנו נישארות עם המבט.14.55 לוקחים את אחד הכלואים לאותו מקום ושוב בודקים אותו גופנית. אני רואה שהוא עומד להשתחרר ואני הולכת לכיוון המוניות, מרחק רב מהמחסום על מנת לנסות לדבר איתו. אני שואלת אותו מה עשו לו למעלה? הוא עונה “שאלו שאלות”. “אילו?” “מה אני לומד?” התשובה: “כימיה”. “ומה אתה מתכוון לעשות כשתגמור ללמוד?” “אנא עארף”. נראה שניסו לגייסו.שרה שואלת, למה לוקחים היום את הצעירים לבדיקה למעלה. התשובה: “השב”כ נמצא שם”. התמונה מתבהרת. שרה שואלת אם הובלת העצור למעלה אינה מסכנת אותו. התשובה, הנהון שניראה ככן. 15.25 משוחררים הכלואים מבית פוריק.בינתיים מצטבר תור של 20 מכוניות מכיוון נבלוס. אנו מפנות את תשומת ליבו של המפקד והוא עונה לנו שהוא מנסה להעביר את המכוניות בצורה היעילה ביותר..