בית איבא, יום ב’, 25.10.04, בוקר משקיפות: עדנה מ’, הרצליה א’, סוזן ל’, רחל א’ (מדווחת) בית איבא 7:30 – המחסום עמוס מאוד מכל צדדיו, בעיקר לכיוון שכם. אנשים, מכוניות ומעט מדי חיילים עייפים ועצבנים העושים במלאכה.בסככת המעוכבים נמצאים כל הבוקר 12-20 מעוכבים, רובם סטודנטים, המחכים בממוצע שעה לקבלת האישור. לפי החיילים יש התרעות ממוקדות ולכן הם מחמירים. מכיוון קוצ’ין לשכם שני חיילים בודקים טור אחד של אנשים ושני טורים של כלי רכב. עמוס וקשה. בשלב שיא העומס מחליט הקצין להעביר חצי מהעומדים במחסום למחסום השני (כדי להקל ולקצר את התור) ועושה זאת בגסות איומה, כאילו עדר בהמות עומד לפניו. הפקודה שלו לגמרי לא ברורה לאף אחד שם ונשמעת כאילו כוונה רעה מאחוריה, בניגוד למה שהתכוון. אז מי צריך אויבים? כבר עדיף לחכות את הדקה הנוספת מאשר להיות מובל בגסות למקום אחר לא ברור למה. טוב, עבר בשלום.בעית המעוכבים הבלתי פתורה היא כמובן הקשה ביותר. נראה לי שלמרות השיחה שהתקיימה עם המפקדים הגדולים, לא השתנה הרבה. האם יש מישהו לפנות אליו ברגע מסוים ולהגיד לו, דחילק תזדרזו, יש כאן אנשים שצריכים להגיע לכל מיני מקומות וכו’?עזבנו את המחסום ב-9:45 כשעוד המתינו בסככה כ-15 מעוכבים.