בית איבא, יום א’, 24.10.04, אחה”צ משקיפות: רחלי מ’, יונת ב’ (מדווחת) 14:00 – בהגיענו למחסום אנו פוגשות 18 מעוכבים, חלקם מ-12:00. כעבור מספר דקות משחררים 11 מהם.מאחורי הקרוסלות ממתינים כ-60 איש, רובם גברים. החיילת ש’ מגיעה לעמדת בידוק הנשים. ברצוני לציין את עבודתה היעילה והשקטה. היא מעבירה ללא השפלות ובדיקות מיותרות.14:30 – למחסום מגיעה אישה עם צילום של תעודת הזהות שלה, היא מטול כרם. החיילים מסבירים לה כי עליה להביא את התעודה המקורית. בהתערבות קצין המת”ק ח’ היא עוברת.15:00 – 19 מעוכבים, ביניהם בעלי אישורי מעבר וסטודנטים. החיילים טוענים כי לא הראו להם את האישורים וכעת הם צריכים לעבור בידוק. “מרגע שהעלו אותם לבדיקה אין לנו מה לעשות”. לגבי הסטודנטים הם עלו ב”מדגם”. 15:55 – משחררים מעוכבים ונותרים כחמישה. הסמל ש’ מתעקש שהנשים יעברו רק מצד שמאל של המחסום.אחד המעוכבים נותר לאחר שני “מחזורי” שחרור. כשאני שואלת מדוע לא משחררים אותו מסתבר שאיבדו את תעודת הזהות שלו. כעבור 25 דקות מוצאים אותה ומשחררים אותו. חוסר ההתחשבות בתעודות הזהות של האנשים אינו הוגן ומכובד. יש לשים לב שמספר התעודות שנמצאות אצל החיילים תואם את מספר המעוכבים.16:55 – משחררים את כל המעוכבים מלבד שניים, שמתעקשים לעבור למרות שהם מנועי שב”כ.אנו עוזבות. תחושתנו היא כי החיילים עשו כמיטב יכולתם לייצר אווירה רגועה במחסום. צורם לי חוסר היכולת של החיילים לתקשר מפאת אי-ידיעת השפה הערבית.