10.15  בתחנת האוטובוס פגשנו  שלושה בחורים מאריתראה שדיברו קצת אנגלית, ובמפתיע גם עברית. הם הגיעו לבקר חברים אך באופן מאוד מנומס התחמקו מלדבר עמנו. לא ראינו אף אישה היום.

 

נתניה פתחה בשיחה עם שני מתנדבים מקיבוץ שדה בוקר שסיפרו שהם עוזרים בפעילות חינוכית לילדים העצורים פה.  לפי דבריהם התנאים בבית הסוהר הענק הם סבירים. יש מיזוג אוויר (לפחות באולמות בציבוריים), האוכל טוב, היחס הוגן, המורה הישראלית פופולרית מאוד והילדים מכנים אותה 'ממה אפריקה'. נשים וילדים נמצאים ביחד בנפרד מהגברים, כך שמשפחות מופרדות.

 

ליד שער רחב, במרחק נוח מתחנת האוטובוס, עמד בחור בשמש ונראה מאוד עצוב. שמו נ., בן 18. יתום מליבריה שהיה כלוא כאן עד לפני 4 חודשים וכשהשתחרר לא החזירו לו את כספו, בסה"כ $200. עכשיו הוא בא לקבל את הכסף עם מכתב מהקו החם המטפל הפליטים.  לקחו לו את המכתב ואמרו לו לחכות, אך כן נתנו לו קבלה עבור המכתב או הכסף (לא ברור- הוא לא הבין את כל השאלות ואנחנו לא את כל התשובות. שאלנו אותו על התנאים בכלא, והוא צחק וסיפר שאין מיזוג אוויר בחדרים, תנאי הניקיון לא משהו והאוכל גרוע. הוא וחבריו היו קונים אוכל, כנראה בקנטינה שבפנים, כי בחוץ אין זכר לקיוסק, חנות או אפילו ברז. האזור מטונף בחלקו בגלל עבודות סלילת כביש במקום. והכסף כן הוחזר, הללויה!!.

 

אחר כך מתברר שהשער הנוח והרחב לא מיועד למבקרים. אלה צריכים ללכת כמעט קילומטר צפונה ומזרחה על כביש מלא מכשולים ובולדוזרים. צילמתי מרחוק וחיש מהר הגיעה ניידת של השב"ס ודרשו ממני למחוק את התמונה, הסתמית למדי. בדרך כלל הייתי מסרבת, אך עד שלא נבסס את עצמנו כנוכחות קבועה, התנהגתי יפה ומחקתי. פגשנו איש אומלל עם מזוודה שסרבו לו כניסה. הוא לא ידע למה והיה צריך לחזור את כל הדרך הארוכה לתל-אביב מבלי לפגוש את חבריו.

 

אנחנו נעשה מיפוי של הארגונים העובדים עם הפליטים ואולי נמצא מישהו שדובר גז או אמהרית בשביל אנשי אריתריאה.  נתניה באה מירושלים ואנחנו מזמינות נשים מהעיר הזאת ומתל אביב להצטרף אלינו ביום ה' האחרון בכל חודש, שהוא היום היחיד לביקורים במקום.  

תאום מראש עם יהודית בkeshetamazona@gmail.com