מחסום בית"ר, 15:00: המחסום הוא מחסום רכבים בלבד, הוא מאויש ע"י חיילי משטרה צבאית, נציגי רשות המכס ובצריף לצד הכביש – שוטרים כחולי מדים. אין עדיין מאבטחי חברה פרטית.שאלותינו נענו ברצון הן ע"י המוכסים והן ע"י נציגי צה"ל. הגדיל לעשות מי שהציג עצמו כסמ"פ של המחסום, שניגש אלינו מיוזמתו ואם כי פיסות האינפורמציה לא תמיד היו לגמרי זהות, הנה מה שלמדנו: מיקומו של המחסום "בעייתי" במקצת שכן הוא עדיין בשטח "הרשות" לדברי הקצין, ולא ממש על הקו הירוק כפי שמקובל לחשוב. ישנה עתירה לבג"צ בעניין ובעצם כל שנדרש הוא להעביר את המחסום מעט מערבה, אל סמוך לתחנת הדלק שנמצאת כ-100 מטר משם, ואז יהיה זה מעבר גבול לכל דבר. המורשים לעבור בו לכיוון מערב הם –  רק מכוניות בעלות לוחית צהובה, מן הסתם, ובהן אזרחי ותושבי ישראל בלבד (קרי כל בעל תעודה כחולה). בעלי תעודות כתומות/ירוקות שיש להם תסריכים אינם עוברים שם היות שאין אמצעים ממוחשבים של בדיקת כרטיסים מגנטים הלוך ושוב שלא לדבר על טביעות כף יד. בדיקת התעודות היא מדגמית ובכיוון ההפוך הדרך היא פחות או יותר חופשית למעט כאשר יש חשד למעבר של שב"ח שהצליח להסתנן פנימה דרך הגבעה שמדרום למחסום והקרויה בשל כך בפיהם "גבעת השב"חים".  נוכחנו בכל זאת במעבר של מכונית עם לוחית רישוי פלסטינית, אבל בשל העובדה שהמעבר היה בהינף יד של מי שמאייש את המחסום כאילו הרכב ונוסעיו מוכרים להם, הנחנו שהוא גר באותו שטח לא מוגדר שבין המחסום לקו הירוק.   הימצאותם של המוכסים שם היא לשם מניעת הברחת סחורות ללא האישורים המתאימים ותשלומי המע"מ הנדרשים.  מסקנה: סה"כ המעבר הזה דומה כמעט בכל למעבר

"האבות" שעל כביש 60 בואכה המנהרות מכיוון דרום. עד קרוב למחסום "האבות" מותרת תנועת רכבים

פלסטיניים ולא ממנו והלאה לכיוון ירושלים, וגם בו יש בדיקת סחורות ותשלומי מע"מ עבורן.

 מת"ק עציון, 16:00: במגרש החניה רק כמה מכוניות, אולם ההמתנה ריק. כעבור מספר דקות מגיע גבר

ואחריו שתי נשים. החיל לא בחלון. חיכינו כחמש דקות לפני שקראנו לו. הוא הגיע מיד, שאל בנועם

לשלומנו כהרגלו והכניס את השלושה שהודו לנו.

 מחסום בית לחם, 16:15: אין תור מחוץ לאולם למרות שיש נהירה אליו. תזמנו זמן מעבר – פחות

מדקה.