בית לחם בוקר, 04 בינואר 2005 משקיפות: תמר ל. דיאנה ח. נאוה א. (מדווחת) הגענו בשעה 6:45. מעבר לחומה היו כ-6 מעוכבים. הצטלמנו עם שלטי חג המולד, בחסות משרד התיירות הישראלי, שקישטו את החומה והמחסום. כשהתקרבנו שמענו צעקות ורצנו עד החיילים. (בדרך כלל אנו מורחקות מהמחסום עצמו). נהג אוטובוס שנדרש להסתובב ולחזור לבית לחם דיבר אל שוטר מג”ב, ר’, שצעק: “עכשיו אתה מבין אותי, תעשה U-turn ותעוף מכאן”.”אני מדבר אתך כמו בן אדם, תדבר איתי כמו בן אדם” ניסה הנהג לרכך את השוטר שקירב את פניו עד מרחק של 5 ס”מ מפני הנהג והמשיך לצרוח.הערתי לשוטר, שלא בנוכחות הנהג שכבר עזב, על צורת פנייתו והוא הגיב: “תלכי מפה, את מפריעה לי לעבוד, אסור לך לעמוד במחסום.”ניסיתי להמשיך בסדרת החינוך: “ככה לא צריך לדבר, אתה מבייש את המדים שלך.” “את מביישת את המדינה שלך” הייתה התשובה המיידית.”ככה לא מדברים, אתה משפיל בני אדם” ניסיתי לחזור לעיקר.”מה את, אמא שלי?” השיב ר’.”.הלוואי שהייתי אמא שלך, היית מחונך יותר טוב””את מפריעה לי בעבודה, תני את תעודת הזהות שלך” “למה?””כי אני שוטר ומתחשק לי לעכב אותך”בינתיים, מאחר וגם אני הייתי מעוכבת, הורשינו להמשיך לעמוד בתוך המחסום, בצד של המעוכבים. יש לציין כי השוטר לא הזדהה, לא הרכיב תג עם שמו במקום נראה לעין ואף את תג היחידה קיפל לשניים.כשהביא, לאחר כחצי שעה, את דו”ח העיכוב, כדי שאחתום עליו, כבר היה ר’ (שרק אז הזדהה ומסר, לבקשתי, את פרטיו האישיים) רגוע יותר. “מה יש לך להגיד על העיכוב?””לא ממש עיכבת אותי, בינתיים אני צופה במחסום””כן עיכבתי, כי לקחתי את תעודת הזהות ורשמתי דו”ח עיכוב”מתחיל לרשום “…סירבה לעזוב את המחסום…””לא סירבתי, לקח לי דקה כי רציתי שתשמע את ההערה שלי…”ממשיך לכתוב: “לא ממש סירבה.”ביקשתי לקרוא את המסמך וכשהגעתי לקטע בו הוא מסמן שהזדהה בפני הוספתי בכתב יד “לא הזדהה”ר’ התרגז על ההערה, לקח את הניירת חזרה (לאחר שכבר החזיר לי את תעודת הזהות) והודיע שיצטרך לכתוב הכול מחדש. לאחר כרבע שעה פנינו למפקד אחר ושאלנו אם נוכל לעזוב, הוא אמר שכמובן, אנחנו משוחרות. הוא ביקש ש “תבינו, השוטרים כבר שחוקים לגמרי” ונידב מידע חיוני: “הדו”ח מועבר לחקירות של מג”ב ירושלים להמשך טיפול”.כך בונים אירוע משום דבר. למעוכבים העסק דווקא הועיל. כל זמן שרונן טיפל בנו, ניצלו חבריו את ההזדמנות לשחרר את המעוכבים ולקדם את התור במהירות. מת”ק עציוןגבר כבן 50 מנסה מזה 10 שנים להשיג כרטיס מגנטי ואינו מצליח. הפנינו אותו לפארס מהמוקד כדי שיוכל לעזור לו להבין את סיבת המניעה.מחסום אל חאדרשיגרתי, נהג מונית שנתן לחיה א, ביום ראשון, כסף לתשלום דוח, כבר קצר רוח ומבקש לקבל את השובר החתום בחזרה. חיה מנהלת פרויקט אישי של תשלום דוחות שמקבלים פלשתינים ואשר יש לשלמם בסניפי הדואר בתוך ירושלים. הנהג עצמו הרי מנוע מלהגיע אל סניף הדואר בעצמו. הסברנו לו כיצד, לאחר שיקבל את הקבלה, יוכל להיעזר במאהר מהמת”ק, שישכנע את רונה ממשטרת ראס אל עמוד, שהדו”ח אכן שולם. ואז אולי יוכל להמשיך בדרך החתחתים להסגת אישור עבודה במונית. הצטלמנו עם מוכר הסחלב, שקישט את כד הפח בו מאוכסנת הדייסה הטעימה, בזר פרחי העונה. זאת בתוך כל הסחי והבוץ והזוהמה האופפים אותנו מכל עבר. הסחלב עצמו, חם ומתוק, ממש התאים למזג האוויר הקר והאפרורי.