בית לחם (300), יום ד’ 6.3.13, בוקר
בוקר קשה
נתבקשנו ע"י אנשי דיקוניה להיפגש עם קבוצה במחסום בית לחם בשעה 06:00. אנחנו היינו שם – הם לא באו.
05:30 – 08:15
עוד לפני שיצאתי מהבית קיבלתי טלפון ונמסר שהמצב במחסום קשה. כאשר הגעתי למקום ראיתי המון אנשים בדרכם לאוטובוסים, בתוך המחסום תורים ארוכים שעברו במהירות הודות ליוזמה מבורכת של איציק השוטר אשר זירז מאוד את בדיקת המסמכים ודאג לזרז גם את המ"צדקיות בתחנות הבדיקה. אחרי כמה דקות התקבל הרושם שהלחץ נגמר, והשוטר והמאבטחים האזרחיים עזבו ונבלעו בתוככי המחסום.
דקות אח"כ שמעתי צווחות איומות מהצד הפלסטיני של המחסום. זרם העוברים התחדש וכמעט כל מי שעבר התלונן על היחס המשפיל של החיילות הבודקות בצד הפלסטיני. לפתע הופיעו שלוש חיילות מתוך החדרים הצדדיים, ניגשתי אליהם וביקשתי שימנעו מהצווחות הנוראות כאשר הן יחליפו את חברותיהן. הן השיבו לי בחוחצפה, שלא לומר – באלימות.
הצרחות הנוראות לא פסקו והתלונות של העוברים הלכו ונעשו קשות אף יותר מאשר בתחילת המשמרת. בטלפונים גייסנו שוב את איציק השוטר והוא שב ופעל ביעילות והלחץ נגמר תוך כעשר דקות.
עוד אני מטלפנת לעזרה ומברכת מכרים ותיקים שאנו פוגשות במחסום כבר שנים, הופיעה הקצינה האחראית. בשיחה היא ניסתה בתחילה להסביר לי כי "הפלסטינים לא מבינים איך צריך להתנהג," וזה מאד מעצבן את החיילות. קיימנו שיחה ארוכה ובמהלכה הבנתי שגם הקצונה ערה לבעיה – אך זה כמובן לא הפתרון.
הכעס שחוויתי היום החזיר אותי לשנים בהם חיכו אנשים שעות ארוכות במחסום; הכיבוש קיים ונוהליו קיימים ועם ישראל מתעסק "בשוויון בנטל ".
הקרוסלה במעבר ההומניטרי קרסה – מה שכמובן הגביר את הלחץ. מעניין כמה זמן יקח התיקון שלה!
את נציג המת"ק לא ראיתי וכאשר טילפנתי לבקש את עזרתו הוא כבר לא היה במקום. בטלפון הוא הבהיר "שהיה שם בבוקר". אני לא ראיתי אותו.
על המאבטחים האזרחיים ועל התנהגותם הגסה כבר הערנו פעמים רבות, והמצב לא השתפר. עוד "דובדבן" על כתר הכיבוש .
לסיכום: זוועה ותיסכול קשה! התברר לי מעל לכל ספק שהנוכחות שלנו במקום חשובה ושהפלסטינים זקוקים לנו ומרגישים כי כאשר אנחנו שם יש "כתובת".
כיבוש, כיבוש ושוב כיבוש
מחסום בית לחם (300) - "מעבר רחל" (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום בית לחם (300) - "מעבר רחל"
המחסום, ששמו הרשמי "מעבר רחל", ממוקם בצמוד לחומת ההפרדה ("עוטף ירושלים") בכניסה הצפונית לבית לחם, ומנתק את כל הגדה המערבית ממזרח ירושלים, עם כל ההשלכות הקשות על שירותי הבריאות, המסחר, החינוך, העבודה ומרקם החיים.
המחסום מאויש על ידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות. זהו מחסום תשתיות נרחב המיועד לשמש מסוף גבול, והוא פתוח 24 שעות ביממה לתיירים זרים. בעלי דרכונים ישראלים אינם מורשים לעבור לבית לחם, ותושבים פלסטינים אינם מורשים להיכנס לירושלים, למעט תושבי מזרח ירושלים ופלסטינים בעלי היתרי כניסה לישראל. אוטובוסים ישראלים מורשים לנסוע לבית לחם רק דרך מחסום זה.
באמצע 2019, לאחר שנים רבות של תנאי צפיפות קשים, תורים ארוכים מעלות השחר, ועיכובים גדולים בבדיקות ובמעבר, החלו לפעול בו עמדות זיהוי אלקטרוניות מתקדמות וכן תוספת שערי גישה - ותנאי המעבר השתפרו. מה שלא השתנה הוא "משטר ההיתרים" הקשוח, המונע מרוב תושבי הגדה מעבר לירושלים לתפילה בהר הבית, לביקורי משפחות, ללימודים, לטיפולים רפואיים בבתי החולים המרכזיים וכמובן לצורכי פרנסה.
בסמוך למחסום, במתחם בין קירות גבוהים למעבר נוסף, נמצא מבנה קבר רחל הציורי, המוסתר כעת בתוך מבנה בטון מבוצר. הוא מכיל מתחמי תפילה ולימוד ליהודים בלבד וכן מתחם מגורים.
מעודכן לנובמבר 2019
Anat TuegOct-26-2025בית לחם: הרחבת חניה בקבר רחל בצמוד לבתי העיר
-