בית פוריכ, חווארה, יום ד’ 7.1.09, בוקר
מעולם לא פחדתי לצאת למחסומים. מעולם לא פחדתי להסתובב בסמטאות הכי נידחות בכפרים הכי נידחים. הפעם פחדתי. חשבתי שלו אני פלשתינית, הייתי רוצה להרוג כל יהודי שאוכל. וגם חשבתי שאם יהרגו אותי, יהיה מגיע לי.
אבל גם חשבתי שאין צדק בכך שהם ישמעו את צעקות השמחה של ההמון בקולוסיאום אחרי כל גול, אחרי כל פגיעה ב"בכיר" אחרי כל הריסת מבנה, אחרי כל הפגזה ולא ישמעו קולות של אנשים שחושבים אחרת. ממש אחרת.
אז יצאתי עם נ. בשש וחצי בבוקר. צומת זעתרה היה ריק. מכיוון מערב לא היה בכלל מחסום, לכיוון דרום היתה מכונית אחת. לא היו עצורים ולא תורים.
אבל כשנכנסנו לחווארה, הבנו איפה כל הכוחות. בכניסה לביתא, ליד המרכז החדש (פלאפל וממתקים) ליד המסגד, בכל מקום עמדו ונסעו גיפים צבאיים. עמדה גם משאית צבאית ענקית ומכוערת שמעולם לא ראיתי כמוה. לפעמים ישבו החיילים ברכבים, ולפעמים יצאו ותפסו עמדות בצל החנויות. עצרנו ליד אחת החנויות ושאלנו מה קורה. האנשים אמרו שהחיילים בודקים אנשים בתוך העיירה שלהם, עוצרים לכמה זמן (הם אמרו שעתיים) לוקחים תעודות זהות ובודקים. נתנו מספר טלפון וביקשנו שיתקשרו במקרה של מקרה חריג. לא התקשרו. בחווארה, במחסום החדש, הצביע לנו המפקד על המכתב של המ"חט שמראה לנו איפה אפשר לעמוד. התעלמנו מהבקשה שלו שנזוז והמשכנו לדבר איתו. היה עצור אחד שארוסתו חיכתה לשיחרורו חסרת סבלנות. אחרי כשעה של שהייה שוחרר. היא אמרה שלפני כחצי שנה נעצר לשבעה עשר יום, שוחרר בלי שנתנו סיבה (כמו שאסרו אותו בלי לתת סיבה) מאז הוא בינגו.
בתחנת המוניות ניגש מישהו שצריך הסעה עבור ביתו בת השנתיים לבית החולים הדסה. קישרתי אותו עם ג'מילה שלקחה אותו לטיפולה.
בבית פוריכ המוניות נכנסות ויוצאות בלי להוריד את הנוסעים. תאווה לעיניים. נראה שהורידו את המחסום שם רק כדי לעצבן את מוכר הקפה בפינה.
חזרנו למחסום חווארה. ילד כבן שבע מכר קרמבו בחצי שקל. נ. קנתה קרמבו אחד בשלושה שקלים. כשיצאנו מהחנייה הצענו אותו לנער שעמד בצד. מבוגר שעמד ליד הנער צעק : אנחנו לא יכולים לקחת מכם כלום. אתם שוחטים אותנו ואנחנו לא רוצים מכם כלום. רק תנו לנו שקט. התביישנו.
בחווארה, מוכר הירקות לא חייך. לשאלתי ענה, מה יש לחייך, תגידי, מה יש לחייך. הלב מלא דם מכל ההרוגים.
הבית הגבוה שליד חנות הירקות, חביב מאוד על הצבא. כל פעם שיש מתיחות, או שהצבא מדמיין מתיחות, או שהצבא יודע שמגיע לו שתהיה מתיחות, הבית הזה הוא הקרבן. מישהו סיפר שהחיילים שיושבים בבניין למעלה זורקים אבנים על הבניינים השכנים, הנמוכים יותר. אין לי מושג אם זה נכון. מה שנכון הוא שכל המשרדים ששוכנים שם, לא יכולים לעלות כי אסור להם.
לא היה שום דבר מיוחד במשמרת הזאת, לא היו תורים, לא היו עצורים בסיטונאות. היה המון מתח, היתה תדהמה, היתה שנאה ומי יודע מי ישלם את מחיר השנאה הזאת.
חווארה העיר והמחסום
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום חווארה הוא מחסום פנימי מדרום לעיר שכם, בצומת הכבישים 60 ו-5077 (בין ההתנחלויות ברכה ואיתמר). מחסום זה היה אחד מארבעת מחסומים הקבועים שסגרו על שכם (מחסומי בית פוריכ ועוורתא ממזרח ומחסום בית איבא ממערב). זה היה מחסום להולכי רגל בלבד. כמתנדבות מחסום ווטש, צפינו יום יום במהלך שתי משמרות, בוקר וצהרים, באלפי הפלסטינים היוצאים משכם ומחכים שעות בתורים כדי להגיע לכל מקום אחר בגדה, מהעבר השני לשל המחסום ניתן היה להגיע ליעד רק בתחבורה ציבורית.
בתחילת חודש יוני 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה נפתח המחסום לתנועת כלי רכב. המעבר היה חופשי, עם נוכחות צבאית במגדל השמירה ומדי פעם נעשות בדיקות של רכבים.לאחר פלישת החמאס והטבח בשמחת תורה ב 7.10.23 המחסום נסגר לתנועת פלסטינים
העיירה חווארה שוכנת בנפת שכם בשטח C; היא ממוקמת כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי העיירה (כ-7,000 ב-2017) הם מוסלמים, אך השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, אזור שהיה נפה שומרונית בימי עזרא ונחמיה. בסמוך לחווארה נמצאות ההתנחלויות הר ברכה, יצהר, איתמר, וכן המאחז גבעת רונן ומאחזים נוספים. בסמוך לעיירה ממוקמת חורבת אבו איסמאעיל, הלא הוא אברהם אבי ישמעאל (דוח מקאמים בגדה המערבית, עמ' 25-28). בתי ספר בחווארה משמשים כבתי ספר אזוריים לכפרי הסביבה, וכביש 60 המהווה עורק התחבורה העיקרי אל יישובי גב ההר עובר בעיירה. כביש "עוקף חווארה" הנסלל מאז 2021 מיועד להחליף את התוואי הנוכחי שעובר בלב העיירה. מסלול הכביש מתחיל בצומת תפוח (כביש חוצה שומרון) ועובר מזרחית לעיירה. הוא מיועד לשרת את היישובים יצהר והר ברכה שמצפון לעיירה ואת יישובי צפון השומרון.
מאז האינתיפאדה הראשונה יש חיכוכים קשים בין המתנחלים באזור ותושבי העיירה והכפרים הסמוכים. המתנחלים עוקרים עצי זית, משתלטים על אדמות מדינה ואדמות פרטיות של פלסטינים ויוזמים התקפות אלימות ופעולות "תג מחיר" בכפרים ובעיירה. במקרים רבים מיידים תושבים אבנים לעבר רכבי יהודים או כוחות צה"ל, והיו כמה ניסיונות ירי ואף ניסיון לינץ' במתנחלים החולפים ברכביהם בעיירה.
ב-26 בפברואר 2023 תקפו כ-400 מתנחלים את תושבי העיירה במשך 5 שעות והעלו באש רכוש, כגון בתים ומכוניות. הפרעות התרחשו בתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, שבו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש. פלסטיני אחד נורה למוות ועשרות נפצעו, בעיקר משאיפת עשן. גדוד מילואים וצוותי מג"ב שהיו מוצבים בעיירה לא מנעו את ההצתות וחילצו משפחות פלסטיניות מבתיהן רק לאחר שהוצתו. 6 מתנחלים נעצרו ושוחררו כעבור יום. השר האוצר סמוטריץ' הצהיר כי "מדינת ישראל צריכה למחוק את חווארה". מנגד – ארגוני שמאל ומרכז ארגנו הפגנות סולידריות ופעולות תמיכה בתושבי חווארה.
חווארה המשיכה להיות בכותרות בכל החודשים שאחרי: פוגרומים של המתנחלים, פיגועים של פלסטינים וחוזר חלילה, נוכחות מסיבית של הצבא בעיירה, ועוצר דה פקטו של המסחר והחיים במרכז העיר. ב-5.10.23 התרחש פיגוע ירי ללא נפגעים בצומת עינאבוס הסמוך לחווארה, ובעקבותיו הקים ח"כ צבי סוכות במרכז חווארה עוד באותו ערב סוכה, ומאות מתנחלים מגובים בצבא רב חסמו את הכביש הראשי וקיימו בלב העיירה תפילות כל הלילה ולמחרת. בשבת 7.10.23 החלה מלחמת "חרבות ברזל" בהתקפה של חמאס על יישובי עוטף עזה מול נוכחות דלה של צה"ל. ביקורת רבה ניתכה על הוצאת כוחות צבא מאזור עוטף עזה והצבתם בגדה, ובאזור חווארה והשומרון בפרט, כמגן למתנחלים המשתלטים ומתפרעים.
ב-12.11.23 נפתח קטע ראשון של כביש עוקף חווארה המיועד לתנועת ישראלים בלבד. כך יכולים המתנחלים לעקוף הכביש החוצה את מרכז חווארה, שהוא העורק המרכזי לתנועה מאזור שכם לרמאללה ולדרום הגדה. לצורך הקמת הכביש הפקיע המינהל האזרחי 406 דונם של אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. המתנחלים כרגע אינם מסתפקים בכך, ודורשים לנסוע גם דרך חווארה עצמה כדי להפגין נוכחות ושליטה.
(עדכון נובמבר 2023)
Shoshi AnbarMay-18-2025חווארה: הבתים הישנים בשטח סי
-
מחסום בית פוריכּ
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום בית פוריכּ
אחד משלושה המחסומים שסגרו על העיר שכם - בית פוריכ ממזרח, חווארה מדרום, בית איבא ממערב.
המחסום ממוקם בצומת הכבישים 557 (כביש אפרטהייד האסור בנסיעה לפלסטינים), המוביל להתנחלויות איתמר ואלון מורה ולכביש 5487.
המחסום הוקם ב-2001 להולכי רגל ולרכבים; שעות הפתיחה היו קצרות והמעבר היה אטי ובעייתי מאוד. לכאורה המחסום נועד לפקח על התנועה של תושבי בית פוריכּ ובית דג'ן, בהיותו הפתח היחידי אל מחוץ לכפריהם.
מאז מאי 2009 המחסום פועל 24 שעות ביממה, הנוכחות הצבאית מצומצמת, רכבים יכולים לעבור בו ללא בדיקות, למעט בדיקות אקראיות. (עודכן באפריל 2010)
-