07:00 כולנו הגענו לפארסייה בבקעת הירדן ונחלקנו לצוותים.

היום עבר ללא אירועים אבל כל היום והלילה שוררים אי וודאות ופחד מפני המתנחלים, שאין לדעת מתי יתפרצו ויתקפו. זו המציאות הבלתי נסבלת והנוראה של הרועים הפלסטינים בבקעה. גם אנו המלווים מזדהים עם דאגתם. שני מלווים יצאו מייד עם א’ והלכו עד עין שק. הם שבו באחת בצהריים. המרעה עבר ללא בעיה אבל העשב דל ביותר. הרועים חייבים להשלים לכבשים את כמות המזון ומחלקים להם  שעורה ומים שהם קונים במחירים גבוהים מאוד. צוות אחר של מלווים נשאר בפארסייה ל’נוכחות מגינה’.

שני צוותים עברו לעין חילווה וליוו למרעה שני עדרים. המרעה דל בעשבייה ויש לקנות שעורה ולהאכיל את בעלי החיים באלפי שקל. זה חלק ממחיר הכיבוש שהפלסטינים משלמים…

כל המלווים והרועים חזרו למאהל למנוחה ולשהייה בצוותא עם המשפחות.

בשעה 15.00 התקבלה קריאה מתושב עין אל חילווה שמתנחלים מסתובבים סביב ביתו. זוג מלווים נסע לשם מייד. ואכן מתנחלים הסתובבו בסביבת הבית על הכביש העולה לחמאם אל מליח, ירדו לעבר מאהל אחר, חצו סמוך אליו וירדו למעין. מ’ היה במעיין עם הפרות, והמתנחלים שרחצו שם לא הפריעו לו. גם ה’ הרועה השני ירד  למעיין להשקות את הפרות ולא נתקל בבעיות. זוג המלווים חזר לפארסייה, הזוג השני שנשאר בפארסייה נענה לבקשת הרועה פ’ וליווה אותו ואת פרותיו עד הערב.

משמרת מתנדבי הלילה הגיעה. הלילה עבר בשקט.

אכן יום בלי אירועים מיוחדים אבל עם מועקה כבדה ומתח שלא עוזבים. מטרת ההתנכלויות ברועים היא טיהור אתני, כולם מבינים זאת ומתכוננים לרע מכל.