בקעת הירדן: אלימות המתנחלים מתחילה למעלה במוסדות המדינה
אין דבר כזה אלימות רק של מתנחלים ! האלימות מתחילה עם כל מוסדות המדינה המגבים אותם, המסייעים להם והמממנים אותם. וגם של כולנו, שיושבים בבית החם והבטוח ומאפשרים בשתיקתנו את האלימות.
לפני כחצי שנה הקימו מתנחלים מאחז בלב הכפר הפלסטיני מועראג’ת, אחרי שנים של התעללויות בתושביו. בחיפזון, תוך יממה אחת, ארזו תושביו את מטלטליהם וברחו משם, פשוטו כמשמעו. כל זה נעשה לנגד עיניהם המאפשרות והמגבות של הצבא והמשטרה.
מאז הופנתה עיקר תשומת הלב האלימה שלהם לכפר האחרון שנותר באזור ראס אל עין עוג’ה. יום יום עומדים פעילי השטח מול נערים מופרעים, חוטפים מהם מכות ויריקות, ומגינים על התושבים חסרי המגן . המערכה מתרחשת בפתחי הבתים, כשהמתנחלים מנסים להיכנס לבתים ולדירי הצאן להרוג כבשים, לגנוב ולפגוע בילדים. מול הפושעים החמושים, המקומיים עומדים בידיים חשופות ומונעים את כניסתם לבתים.
השבוע התכנסו כל המתנחלים מחממות הטרור (“מאחזים”) בסביבה, וברוב חוצפתם הקימו מאחז קטן בלב הכפר ראס אל עין, על אדמות פרטיות של פלסטינים. עדיין זולה קטנה אבל אל דאגה – היא תצמח ותגדל וממנה יצאו מתעללים וגנבים ושורפים ויהרגו בכיף.
הטרקטורונים שחילקו סמוטריץ’ וסטרוק למתנחלים מהגבעות כמו סוכריות בבית כנסת בשבת חתן, מתרוצצים על שבילי הגישה לבתים ומונעים מהתושבים המבוהלים לצאת ולקנות אוכל. כתמיכה, הגיע הצבא בשתיים בלילה “לבדוק ולצלם” את תעודות הזהות של התושבים הרועדים מפחד בעוד הילדים מתעוררים בבהלה ובוכים.
הייתי שם אתמול, ראיתי את המאחז הולך ונבנה ליד בתי הכפר. אחד המתנחלים הביא את עדר העיזים שלו לשם כאילו זה ביתו. וכשנורית ואני נסענו הביתה, חסם לנו אחד מהם את הדרך וירק מוחטה מגעילה לתוך פניה של נורית.
ועדיין – לא המתנחלים אלימים. האלימות היא שלנו, המדינה, וכל מי מאיתנו שמגבה אותה בשתיקתו.
לפני כן ביקרנו את ס’, אשת ב’ (שנסע עם אבו חלף הזקן להתפלל בעין אל בידה). שלוש בנות היו בבית, האחת מהן דוקטורנטית שלא יצא לנו לפגוש מזה 10 שנים, כי היתה בטאמון או בלימודים בשכם. ב’ ואשתו עובדים מאוד קשה לפרנס את כל ילדיהם המתגוררים בטאמון, כדי שיוכלו להגיע וללמוד באוניברסיטה או בבית ספר. זוג רועים לבדו, שמתקשה לגדל עדר כבשים, במיוחד כאשר המתנחלים סגרו את כל אזורי המרעה. עתה יש להם הוצאה גדולה חדשה – לקנות אוכל יקר כדי להמשיך. ס’ סיפרה שיש תמותה גבוהה בקרב הצאן, במיוחד בקרב הטלאים העדינים. התנאים בחורף קשים, הדירים שוחים בבוץ וקפואים.
לאחר מכן קנינו כמה מצרכי מזון (אורז, תה קפה) ונסענו לפסאיל לבקר את המשפחה של ת’ וע’, אשר רבש”צ התנחלות תומר סגר בגדרות, גירש את כל שכניו ובודד את המשפחה. ולא רק זאת אלא איים על ע’ שאם לא יעזוב וילך משם הוא יאבד את מקום עבודתו בהתנחלות תומר. משלא עשו כדבריו הרבש”צ שלל את אישור העבודה שלו ועכשיו המשפחה רעבה ללחם. ע’ ניסה לפני כמה ימים לחזור לעבודתו בהתנחלות תומר, אך הרבש”צ קרא למשטרה, שעצרה אותו. ואם לא די בכך, מתנחלים מהמאחז הצמוד לתומר מגיעים כל יום על טרקטורונים ונכנסים לתוך החצר שלהם, דוהרים ומאיימים. שני פעילים בינלאומיים מתגוררים שם, אך אינני יודעת אם יש ביכולתם לתת למשפחה איזשהו ביטחון .
תיאור מיקום
בקעת הירדן
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בקעת הירדן היא הרצועה המזרחית של הגדה המערבית. שטחה קרוב לשליש משטח הגדה. חיים שם כ 10,000 מתנחלים, כ 65 אלף תושבים פלסטינים בישובים. בנוסף, כ 15 אלף מפוזרים בקהילות רועים קטנות. בקהילות אלה אנשים חיים במצוקה קשה בגלל שני סוגי הטרדות: הצבא שהכריז על חלק משטחי המחיה שלהם, כשטחי אש, אימונים גוררים סילוק של שעות ארוכות ממגורים, בחום היוקד ובקור החרפי של הבקעה. הסוג האחר הוא התעללות על ידי פורעים הנאחזים בשטחי המרעה של קהילות הרועים, ובשטחי האש המוכרזים (מבלי שיגורשו). מיה תהום הרבים בבקעה משוייכים לחברת מקורות ואינם זמינים לפלסטינים תושבי הבקעה. הפלסטינים מביאם לצרכיהם מים בעוקבים בעלות גבוהה.
Nurit PopperDec-16-2027נורית מאויימת על ידי המתנחלים מקרוב
-
פסאיל, קהילת רועים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
קהילת רועים ותיקה בבקעת הירדן שנמצאת בין התנחלויות וחשופה להריסת מבני המגורים שלה לעיתים תכופות על ידי הצבא והתעללויות המתנחלים. המלך הורדוס הקים את העיר פצאליס בשנת 8 לפנה"ס, וקרא לה על שם אחיו הגדול, פצאל. התיישבות הקבע במקום החלה בידי בדואים שנדדו לאזור כבר משנות החמישים לאחר שגורשו מאזור תל ערד. במשך השנים הצטרפו תושבים בדואים נוספים שגורשו ממקומות אחרים בבקעת הירדן, אזורים שהוכרזו כשטחי אש או אדמות מדינה[. במסגרת תוכנית אלון הופקעו חלק ניכר מהאדמות באזור והוקמו עליהם ארבע התנחלויות ישראליות: תומר, גלגל, פצאל ונתיב הגדוד. מאחזים בלתי חוקיים הוקמו לאורך השנים. חלק מהם אושרו ב-2024 אחרי פרוץ מלחמת 7 באוקטובר.
-