הגענו לבית הספר בראס א תין, שהוקם לפני כשנה, בשעת ההפסקה. כמה עשרות ילדים שיחקו בכדור. בתום ההפסקה אחת המורות מצלצלת בפעמון ידני והילדים מחזירים את הכדורים (בחלקם מפוצצים) לשקית שבפתח חדר המורים.

התקבלנו במאור פנים ע”י נורה המנהלת, שסיפרה כיצד הגיעו חברי כנסת מהימין ותומכי הימין מעמותת “רגבים” בשיירת מכוניות ותבעו להרוס את בית הספר. לילדים היה הביקור של חורשי רע אלה  מאוד טראומתי, על דגלי ישראל והכרזות מלאות השינאה על החלונות.

לאחר מכן ביקרנו משפחה אקראית במקבץ האוהלים. ישבנו עם אבי המשפחה והילדים בשמש , שלא ממש הצליחה לחמם ביום הקר. אחת הילדות, אמל בת 4, הסתובבה כל היום עם ילקוט של אחיה מכיתה ה’. ואחרי זמן מה פתחה אותו, הוציאה חוברת ללימוד אנגלית והראתה לנו את השיעורים שהוא הכין. לשיחה הצטרפו גם בני המשפחה שביקרנו ב-9.1 ואדם נוסף. מתברר שהאדם הנוסף הוא מקהילה שכנה, גם היא ראס א תין , אלא שהיא יושבת על ראש גבעה שמדרום למחצבת כוכב השחר. תוך כדי שיחה ראינו קבוצה של כ-10 ילדים וחמור שעברו את הקהילה והמשיכו דרומה. האיש הסביר שאלה ילדי ראס א תין עלית (פוק) בדרכם הביתה מבית הספר שבראס א תין תחתית (תחתא), (מרחק כ-2-3 ק”מ). הוא נסע איתנו והראה לנו מרחוק את המאהל של היישוב העילי ועל ידו  מאחז  חדש שלא ידוע לי שמו, שמתנחליו ממררים את חיי הרועים הללו.

ג’יפתליק , משפחת כעאבנה.  תזכורת –  את המשפחה פגשנו לראשונה לפני 4.5 שנים כשעודה ואישתו שרה היו נשואים שנה וצבא הכיבוש הרס את בית האבן שבנו לכשהתחתנו. 2 ילדים אבודים בני 20 שנראו בני 12 עם תינוק שאך זה נולד. באוגוסט -2019 פגשנו אותם שוב באל חדידיה , מקום בו המשפחה (עודה ואישתו, אביו ואימו וכל ילדיהם) היו נוטים בו את אוהליהם למשך הקיץ בגלל צפיפות המגורים והיובש בביתם הקבוע בג’יפתליק. הצבא שוב הרס והחרים את אוהלים הדלים והותיר אותם , עם תינוקת בת 40 יום בשמש הקופחת. עזרנו להם להקים אוהלים חדשים , אלא שכעבור כמה ימים הגיע קצין צבא מלווה ברבש”צ והודיע לו שאם מחר עם שחר הם עוד יהיו במקום הצבא יחרים את כל מה שיש להם. באותו לילה , ב-3 לפנות בוקר העמיסה המשפחה על עגלה רתומה לטרקטור את מטלטליה הדלים ואת הילדים והמאות ובחשיכה יצאה לדרך על מנת לחזור לג’יפליק. משאית שבאה מנגד שנהגה נרדם, אולי, או סתם לא ראה אותם בחושך,  התנגשה בהם והרגה את התינוקת ופצעה אנושות את אמה. עוד נפצעו חמזה בן ה-6 (בראש) ואבי המשפחה נאג’ח שבר את ידו. שרה הובאה לבית חולים הדסה עין כרם והייתה 3 שבועות ללא הכרה בטיפול נמרץ. לאחר 3 חודשים וניתוחים רבים היא חזרה לג’יפתליק. כעבור שנה נולדה להם בת. אלא שהבת סובלת מסינדרום קשה הקרוי ספינה ביפידה שתוצאתו שיתוק בפלג גוף תחתון . אנחנו , בעזרת שולי, מנסים להשיג טיפול או ייעוץ בבית חולים בישראל כדי שהמשפחה תוכל תת לה כלים להתמודד עם נכותה ועם החיים הקשים גם ככה בבקעה , בעתיד.

עודה, האב, היה במרעה ולא פגשנו אותו, אבל פגשנו את אביו ואימו וביקשנו מהם דברים שבית החולים ביקש. הם שמחו לבואנו , הגר חילקה ספרים לילדים, הבת ביקשה מחברות ועטים. והאווירה הייתה טובה. עיישה, הבת הנכה, ישבה על הארץ, ופרצה בצרחות אימה בכל פעם שאחד מאיתנו התקרב אליה.

השער של התנחלות רועי, המונע מילדי חדידיה להגיע לכביש להסעה של בית הספר ומכל כלי רכב לעבור היה היום פתוח. (שעה 14.30). פגשנו את ניד’אם מחומסה שביקש שנקנה לו גליל של ניילון שחור-לבן עבור הדיר שאת הניילון שכיסה אותו החרים הצבא לפני חודשיים. בהזדמנות זו קניתי ממנו עוד שקדים למכירה בארץ (50 ש”ח לקילו)  – בסוף הקיץ קנו תושבי חומסה שקדים בלתי מקולפים בגליל והאכילו את הצאן בקליפות של השקדים. מאז הם מתקשרים אלי (ולכל מי שהם מכירים) ומבקשים למכור לנו שקדים מקולפים.

ביקור קצר אצל בורהאן. בורהאן פרק את הכתף כאשר נפל מגג הדיר שעף בסופה לפני חודש. הוא סובל מכאבים עזים והכי גרוע – מתקשה מאוד לעבוד במשק. הבת ע’דיר שסיימה את לימודיה באוניברסיטה עוזרת לו ולסמאהר אישתו. אבו ח’לף ירד מאוהלו במעלה ההר להגיד שלום. איש יקר בן 87 שחי לבדו ומגדל צאן . מסרב לעזוב , למרות שבניו עזבו כולם ולוחצים עליו להניח את מקל הרועים ולעבור לטאמון . “כאן נולדתי וכאן אמות” הוא אומר.