מחסומים:

10:30 – מחסום מעלה אפרים בצד הדרומי של כביש 60. רכבים צבאיים וחיילים נראו בצומת. מכוניות פלסטיניות עוכבו.

11:00 – מחסום חמרה – שקט.

16:00 – צומת חמרה, חיילים במחסום, ושורה של מכוניות פלסטיניות בכניסה מכיוון צפון לבקעה.

בדרך חזרה, בכניסה לצומת תפוח בכיוון לבקעה, בצד הדרך ראינו מכונית פלסטינית מעוכבת על ידי משטרה אזרחית.

בצומת אריאל על אי תנועה מכונית משטרה שוטר וחייל עם נשקים שלופים בוחנים במבטיהם את המכוניות העוברות.

ביקור בקהילות הבקעה:

עקאבה – 11:30 – פגישה מתוכננת עם חאג’ סמי. היה עסוק כשהגענו עם קבוצה של EAPPI והפנה אותנו לראות פעילות מקסימה עם ילדי הכפר. את הפעילות הנחו צעירים ישראלים. סיפור בעברית תרגום לערבית. ציורים להמחשת הסיפור. הילדים כ  20  במספר יושבים מרותקים. משם עברנו לספריה. ספרי ילדים ומבוגרים.
לאחר שנפרד מהקבוצה האורחת קיבל אותנו סמי במשרדו. בכניסה לעקאבה ראינו מספר בתי מידות בבניה. לשאלתנו האם קיבל אישור לבנייה ענה תשובה מנצחת – מועצת עקאבה כלומר הוא, חאג’ סמי, נתן את האישור לבנייה והודיע על כך לרשויות הישראליות. המטרה, להחזיר הביתה לעקאבה תושבים שעזבו את הכפר . היום יש בעקאבה כ 300 תושבים. 700 תושבי עקאבה נאלצו לעזוב בגלל הגבלות הכיבוש לבנייה חדשה. צעירים שהתחתנו ולא היה להם היכן לגור עזבו לתיאסיר או לעיר אחרת. כעת הוא פועל למען יחזרו לכפר מוצאם. תוך כדי שיחה איתנו הוא חוזר ומדגיש שרצונו בשלום.

בעוד אנחנו במשרד הגיע קבוצה של יש דין לפגישה בעניין הפשיטות הליליות המתמשכות של הצבא באזור. הנושא עדיין בשלב  בדיקה.

נפרדנו מחאג’ סמי לא לפני שהוליך אותנו למבנה המטופח של מפעל הגבינות. לבָּנה בצורות שונות, גבינה מלוחה, יוגורט כבשים סמיך, ועוד. את המוצרים הם מוכרים למדינות שונות באמריקה הלטינית, ארצות המפרץ וכמובן לערי הגדה, שכם רמאללה.

13:00 – ביקור אצל קדרי ומשפחתו. האווירה מתוחה מאד. גם הם קיבלו צו הריסה.
היום לדבריו אין בעיות במרעה כי מתנדבי הדהרמה מלווים.
הנער מאום ג’מאל הוא מהמשפחה שאנחנו מבקרות לעתים. שוחרר לאחר 3 שעות. ייתכן שהטלפונים שעשינו לחמ”ל המריצו את שחרורו.

14:30 – נסענו לכיוון צ’בעת מרעי. נכנסנו מכביש 57 בדרך צפונית למשואה בכוונה להעזר ב GPS. אך טעינו בדרך ונעצרנו ליד בית שדלתו פתוחה. אב ובנו הגרים שם פנו אלינו בחיוך. הסברנו את מטרת נסיעתנו ואז סיפר הצעיר שגם לביתו ולכל הבתים מסביב יש צו הריסה. ובצירוף מקרים מוזר טען הבחור שהבית שהרסו (זה שקיבלנו את תמונת הבית לפני ההריסה) הוא הבית של בן דודו והציע לנסוע במכוניתו לפנינו להראות לנו את הדרך.

ישבנו במרפסת האב ליד הריסות בית הבן ושמענו שוב על העו”ד היהודי ממעלה אפרים שניצל כספית ולא נתן את הסחורה. שבוע לפני ההריסות אמר העו”ד שהכל בסדר, לא צריך לדאוג ויום לאחר מכן הטלפון שלו השתתק. לא היה מענה לצלצולים.
קבוצת הבתים שם נקראת ח’רבת פולה.

לאחר מכן ביקרנו בקבוצת הבתים הסמוכה: צ’אבת מרעי. בעל הבית שנהרס מנסה לקבל סעד והיה רוצה ליצור קשר עם העורך דין של יש דין הוא שאל על עו”ד בשם מחמד, איש גבוה, אנחנו הנחנו שמדובר במחמד מ”יש דין”. אביו הזקן הגיע קיבל אותנו בחום אך כתגובה לצער שהבענו הביע בכאב רב את מה שאנחנו מרגישות: כעת: אתן כאן אבל תלכו ואני נשאר כאן עם הבעיות.