ברשאש, ליד כביש אלון, מצפון-מזרח לכפר מע’אר ודרומית לדומא, נמצא מאהל רועים בדואים. תושביו פנו אלינו לעזרה: נוער גבעות מן המאחז הלא-חוקי שממוקם ליד בסיס צבא במעלה הגבעה מפחידים אותם. הם אינם חשים בטוחים לצאת עם הצאן לשטחי המרעה הרגילים שלהם.

המאחז “מלאכי השלום” נמצא במקום כבר כארבע שנים, אבל מחאות נגד מיקומו על אדמה פלסטינית הצליחו לבסוף להעתיקו אל הגבעה שעליה ממוקם בסיס צבאי.  אנו תוהים אם אינו מקבל  באופן לא-חוקי מים וחשמל מאותו בסיס. אחרת, מנין?

למתנחלי המאחז יש עדר צאן משלהם ולעתים הוא מתערבב עם הצאן של הבדואים, ואלה חוששים.

חלק ניכר משטחי המרעה כבר הוכרז כשטח אש על  ידי הצבא, אבל לפני שהגיעו המתנחלים, הפלסטינים רעו שם חופשי והיה סידור כלשהו לפיו הצבא אמור היה להזהירם לפני שנערכים תמרונים במקום. בפעמים אחרות מגבלות שטח אש לא הופעלו. לא עוד.  ביום לפני בואנו גורשו רועים ופעילי שלום משטח האש. המפקד אמר שגירש גם את צאן המתנחלים, בטענה שהוא רוצה להיות הוגן.

היום היינו שם  רק מספר שעות, בשקט ושלווה, כשמתנחל צפה בנו מראש הרכס אך לא ירד. אז הופיע ג’יפ צבאי ואף הזעיק את המשטרה. נאמר לנו לעזוב את שטח האש, להעביר את העדר קרוב יותר לוואדי רשאש התלול העובר מתחת לחלקה, מצפון, “עד שיהיה הסדר,” אמר המפקד. לא מצא חן בעיניו כלל וכלל שעליו להגיע למקום מדי יום כדי לגרש את הפלסטינים משטח האש. כעת אנו ממתינים כמה ימים כדי לוודא אם הסדר כזה אכן נעשה באמצעות המת”ק. הפלסטינים יגיעו רק לשטח שאינו מוגדר כשטח אש.

בעודנו בשטח התקשר אלינו גיא הירשפלד, המלווה רועים פלסטינים ליד אל עוג’ה, בחברת פעילים איטלקים מארגון DOVE. חיילים עצרו שם רועה פלסטיני (זה כבר יום שני) למרות שלא הראו לו צו “שטח צבאי סגור”. הם עצרו את גיא עצמו ולקחו אותו למשטרת מעלה אפרים. מיהרנו לאל עוג’ה כדי להיות עם משפחתו של הפלסטיני, ולהתקשר שוב ושוב, עד שהפלסטיני וגיא שוחררו.