הכביש המוביל למחסום עטרה רחב וסלול היטב. לצידו
ההתנחלויות בית אל, שילה, עופרה, עלי.

החומה הפגנה של עוצמה. אפשר לראותה ודאי מכל
הכפרים הפלסטינים.  

15:20 מחסום עטרה "אלו לא שעות העומס", אומרת לי תמר שמכירה את המחסום היטב, ובכל זאת – הפקק המשתרך מעבר למחסום מכיוון העיר רמאללה ארוך מאוד. תמר ספרה שבעים רכבים, עד שהשמש המסנוורת טשטשה את שדה הראייה. הנהג יתקרב לחייל כשזה יסמן לו בתנועת יד, פטפוט קצר עם החייל, וממשיכים, לא תמיד החייל יבדוק את התעודה שהוצגה לו. לדברי כמה נהגים משך ההמתנה בין 30 ל 40 דקות.  
מפקד המחסום פוקד על תמר להזיז את הרכב, "תחני בכפר". אחר כך הוא מצלם אותנו. צועק עלינו שאנו עוברות על החוק. אחר כך הוא מוסר לנו "הוראות מהמשטרה". הוא אומר "אתם עוברות על החוק כי אתם עומדות על הכביש של המחסום. אני אדאג שתשבו בכלא". אחר כך הוא פוקד על אחד הנהגים להתקרב אלינו "תצמד אליה שאני אצלם אתכם יחד". הנהג מציית ומעמיד את רכבו ליד תמר. מפקד המחסום מצלם.   
15:30 12 גברים מוצאים מאוטובוס. תעודות זהות נבדקות. עליהם לעמוד בשורה מסודרת (מצורפת תמונה). אחרי בדיקתן, החייל קורא בקול רם את השמות, בעל התעודה ניגש לקחת את התעודה ועולה על האוטובוס. שלושה נשארים לעמוד אחרי שהאחרים עלו בחזרה לאוטובוס. שלושתם צעירים כבני עשרים. ב 15:45 גם הם משוחררים והאוטובוס ממשיך.  
15:45 אחד משני הנתיבים (בכיוון הבאים מרמאללה) נחסם בפלסטיק אדום. זו פעולה חינוכית, על הנהגים להסתדר בנתיב אחד. נהג מונית נשאל "מאיפה באת, מהתור הזה?, עקפת? נכון עקפת? תחזור חזרה". נהג המונית עושה פרסה וחוזר לסוף התור. מתקרב נהג אחר. מפקד המחסום: "למה עקפת?", הנהג: "כולם מתעקפים". מפקד המחסום (בלעג): "מתעקפים", החיילים חוזרים על השגיאה, 'מסתלבטים' על הנהג. אחד החיילים אומר לבסוף לנהג: "לא אומרים מתעקפים, צריך להגיד עוקפים". הנהג: "בסדר, כולם עוקפים". מפקד המחסום: "יאלללה תסתובב חזרה". הנהג מסתובב. ראינו חמישה נהגים עושים פניית פרסה מסיבות חינוכיות (חשבתי על מרכז ופריפריה במחסומים. בחווארה, מחסום שמדווח לעיתים בתקשורת ושבכל זאת נמצא תחת העין הציבורית, גם אם לא מספיק, דברים כאלו קורים פחות ונבלמים מהר. במחסום עטרה הנידח אפשר הכל, כל דאלים גבר).  
15:50 מפקד המחסום לחיילים "שנעשה תרגיל?". החיילים מסכימים. נשמעת שריקה והמחסום נסגר. המפקד ושני חיילים מסתתרים מאחורי החומה. הם מציצים מעבר לה, ורצים, מגחכים, בכיוון בית שהפקיע הצבא העומד סמוך למחסום, בצעקות אש אש אש. הם נעלמים בשדה במשך ארבע דקות ואחר כך חוזרים, מסמנים וי בידיהם וצועקים peace peace.  
16:00 כשאנחנו עוזבות צועק אלינו מפקד המחסום "ווטש' חכי את לא רוצה לראות אותי נותן מכות לערבים?".  

16:30 מחסום ליל – ארבעת החיילים מדברים בינהם. לא שמים לב לרכבים החולפים בכביש.  

16:35 מחסום קלנדיה הכביש שמול המחסום עמוס. הרכבים צפופים. הולכי רגל שמבקשים לחצות את הכביש, יעמדו רגע שהתנועה תעצר ואז יפנו הצידה ויעברו בין הרכבים בהליכה צידית. הליכה רגילה, כשהפנים לפנים, בלתי אפשרית. אם מישהו יזדקק לטיפול רפואי? איך יפלס דרך אמבולנס במקרה חירום? 
שני מסלולים פתוחים (2 ו 4). גברים, נשים וילדים, עומדים בטור מסודר וצייתני, מחכים לתורם, נשמעים לפקודות שנורות לעברם במערכת הכריזה: "זלמה, שים את הדברים שלך במכונה". אין פנים, רק קול. ארנקים, שעוני יד וטלפונים ניידים מונחים על מגש שעובר במכונת השיקוף. התיקים מונחים לצד המגש. הולכי הרגל עוברים תחת גלאי מתכות. לעיתים נחלצות נעליים.   
16:50 – 18:00 פגשנו חבר של תמר, תושב הרצועה, שביקר במצרים ועתה, משנסגרו המעברים, לא יכול לחזור לביתו. הוא מראה לנו תמונות של אשתו וילדיו. מספר שכבר 48 שעות אין חשמל ברצועה. בבתי החולים מופעלות מכונות הנשמה ודיאליזה באופן ידני.  
18:00 במחסום  נסגר מסלול 4 וכולם נשלחים למסלול 3. למה? לחיילים במסלול 3 נדרשות 15 דק' עד שהמסלול נפתח לבעלי תעודות כחולות בלבד. בעלי תעודות של הגדה, שחיכו כאן לשווא, הולכים למסלול אחר.
תמר ואני עוברות לצידו השני של המחסום, להתבונן בתנועת הרכבים .
18:30 החניון הסמוך לעמדות בדיקת רכבים בקלנדיה.  
חולת כליות, נותחה הבוקר בבית החולים מוקאסד במזרח ירושלים, הועברה מאמבלונס של מזרח ירושלים לאמבולנס של הגדה. היא תושבת ראמללה. ביתה לא הורשתה ללוות אותה לבית החולים, היא נסעה לבדה לבית החולים. לאחר התאוששות חלקית, היא הועברה לבית חולים בראמללה. באמבולנס שהגיע מראמללה ישבה אישה צעירה. עשר דקות עמד האמבולנס בעמדה לצורך בידוק. אמה, מחזיקה בידי, הסבירה שיש לה רעלת הריון. הצעירה, באמבולנס שכבר עמד בחניון, הועברה לבית חולים במזרח ירושלים.

אין צורך בטחוני שיכול להצדיק דבר כזה.
לחצו כאן לצפיה בסרטון המתעד את האירוע.