ג’בע (ליל), עטרות, קלנדיה, ראפאת (ביר נבאלא), יום א’ 27.7.08, אחה”צ
כשישבתי לכתוב את הדוח, על קצה הלשון, או בקצה אצבעותי המקלידות, עמד הביטוי השחוק שבעבר גם אני הייתי משתמשת בו: “שיגרת כיבוש” .
אלא שבחירה זו נראית לי עכשיו קלה מדי: אל מי מתייחס הביטוי? השגרה היא לנו, לצבא או לפלסטינים?
כי רק המתבונן מבחוץ, אורח לרגע או אורח לאורכן של שעות משמרת, זה שבא למקום מבחירה ולא מכורח נסיבות חייו, יוכל לכנות את המציאות “שיגרת כיבוש”.
וכך, לעתים, אם לא מתחוללת “דרמה” במהלך המשמרת, החשיפה ארוכת השנים שלנו למציאות, הצליחה לשחוק גם את לבנו שלנו עד כדי שימוש בביטוי שכזה.
– אין זו שיגרה ליוצאים מביתם או ממקום עבודתם ואינם יודעים אילו גזירות חדשות ממתינות להם במפגש הבלתי נמנע עם נציגי הריבון. אין זו שיגרה לאלו החיים בחשש המתמיד שהרע מכול טרם הגיע, שהוא אורב להם ועלול להגיח כל רגע מעברה של כל פינה.
ולהלן הדוח:
מחסום עטרות:
3.25 – עמדת התצפיתן הועברה לצדו הנגדי של המחסום וממנה מוביל חוט אל שרשרת דוקרנים מוכנה לפריסה הנמצאת בשולי הכביש.
שוטרי מג”ב שלא עצרו רכבים או הציקו לעוברים, אמרו את שכבר שמענו מפי אחדים הם בעבר:”הלוואי שתצליחו לסלק את המחסום הזה, גם לנו וגם להם יהיה יותר טוב“.
מחסום קלנדיה:
3.40 עד 4.45 – במחסום הרכבים הורדה מאוטובוס אם ובתה הפעוטה ונשלחה לעבור במחסום להולכי הרגל. האם ונהג האוטובוס מחו באזני איתי מפקד המחסום , האישה הוסיפה שלא רק שהיא מלווה בילדה קטנה והנוהל מאפשר לילדים עד גיל 10 להישאר ישובים באוטובוסים, אלא שהיא בהריון, עובדה המוסיפה תוקף לדרישתה. למרות כל הנסיבות המקלות היא נשלחה לאחור. איתי נפנה אלינו, אמר שאישה זו מוכרת לו, שתחילה לא אמרה שהילדה שלה אלא רק משהחלה לרדת בהוראתו מהאוטובוס ומלבד זאת, מאחר ובטנה אינה בולטת, עליה להביא אישור המוכיח על הריונה כדי שתוכל להישאר באוטובוס. כי “הצבא גם לנשים בתחילת ההיריון, אפילו בחודש השני, מאפשר לעבור את המחסום בנסיעה, רק שיוכיחו“. וכך, חיילי יחידת המעברים הפכו להיות גם “סיירת גניקולוגית”.
כמו תמיד בשעות אחה”צ, לאחר השעה 4.00, החיילים עוזבים חלק מנקודות הבידוק והולכים לאכול. זו גם שעת עומס בה שבים אנשים מעבודתם. שוב היינו עדות לנעילת הקרוסלה החיצונית בפני הבאים, לסגירת אחד המסלולים, להודעות סותרות במערכת הכריזה ול”תיזוז” אנשים הרצים בהולים ממסלול למסלול: כשהאחרונים הופכים ראשונים והראשונים מוצאים עצמם בסופו של התור. ריטואל קבוע ויום יומי. תור הממתינים מחוץ למחסום הגיע עד היציאה מסככת ההמתנה. תזמנו בעזרת חבר מרגע הגעתו למחסום עד שהיה בצדו השני- 30 דקות.
מחסום ראפאת:
5.05 עד 5.30 – חיילי הנדסה לא הטרידו את הנוסעים ולא בדקו רכבים, נוכחותנו היא שמשכה את כל תשומת לבם (לשמחתם המופגנת והמוצהרת של הפלסטינים). משלא נעתרנו להזמנתם להיכנס לתוך העמדה כדי לנהל עמם שיחה, צעקו לעברנו את דבריהם והגיגיהם אל צדו השני של הכביש, למקום בו אנחנו נוהגות לעמוד. נהג פלסטיני שעבר במקום אמר:”כל יום תבואו לכאן וכל שעה…”.
מחסום ליל/גבע:
6.05 עד 6.15 – פגר חיה דרוסה על הכביש כ-100 מ’ לפני המחסום נותן ריחו בכל המרחב ומעיק על הנשימה. החיילים לא נראו מוטרדים מכך. הם עצרו אקראי טרנזיטים שנסעו לכוון רמאללה, אך שלא כדרכם, לא הפנו אותם לנתיב הפנימי לשם בדיקת הרישיונות והתעודות והעצירה של כל אחד מכלי הרכב, גם אם לרגע בודד, גרמה להתארכותו של התור בקדמת המחסום: 19 מכוניות כשהגענו, 33 כשעזבנו.
ביר נבאלא / ראפאת (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ביר נבאלא / ראפאת (ירושלים) עם השלמת מובלעת ביר נבאלא הכוללת גם את בית חנינא אל בלד, ג'דירה ואל ג'יב, הוקם מחסום ביציאה מהמובלעת לגדה. זהו מחסום "מרקם חיים" מתחת לכביש 443, האמור לאפשר את המשך החיים בין הכפרים שנותרו בגדה לכפרים שנבלעו במובלעת. המעבר לכיוון ביר נבאלא מותר רק לתושבי המובלעת ולתושבי נפת רמאללה. מאז שהוקפה בחומת ההפרדה ב-2003 עם יציאה צרה אחת מתחת לכביש 443 ,המובילה לרמאללה ולקלנדיה דרך כפר עקב ומחנה הפליטים קלנדיה, אין קשר בין אזור א-ראם, בית חנינא וירושלים לבין ביר נבאללה. ערך דירה להשכרה ירד מ-700$ לחודש ל-100$ לחודש. החנויות סגורות, בתי החרושת ננטשו ואולמות האירועים ריקים. גם בניינים רבים עומדים ריקים. לא באים לגור פה. כדי לנסוע לירושלים, לא-ראם, ליריחו, לעזרייה, לדרום הגדה - צריך לנסוע עד מחסום קלנדיה מצוידים באישורי כניסה מיוחדים. כך גם נוצרו פקקים גדולים בכבישים המובילים לקלנדיה. מעודכן לינואר 2024
-
מחסום ג'בע / ליל (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
.
מחסום דרכים לבדיקת רכבים, נמצא על כביש 65, גובל בגדר הדרומית של כפר ג'בע, כשלושה ק"מ מזרחית למחסום קלנדיה, על הדרך המובילה להתנחלות אדם בואכה כביש 60.
בחפירות ארכיאולוגיות בתחומי הכפר נמצאו שרידי בית בד מימי בית ראשון. האירועים שהביאו להקמת המחסום דווקא כאן: ביום חטיפתו של גלעד שליט ולפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, נחטף בחור בן 17 מאחת ההתנחלויות בידי חולייה פלסטינית.
גופתו נמצאה מספר ימים מאוחר יותר במבואות רמאללה. תחקיר צבאי העלה שחוטפיו העבירו אותו בציר זה. המחסום הוקם על מנת למנוע מקרי חטיפה בעתיד וכדי להזהיר מתנחלים מנסיעה לרמאללה וכניסה לשטח A (האסור בכניסה לישראלים).
המחסום הפועל כל שעות היממה. בדרך כלל נבדקים רק הרכבים הנוסעים בכיוון רמאללה.(נובמבר 2016): כל בוקר, כשהמתנחלים בהמוניהם נוסעים לירושלים על כביש 60 וכל אחה"צ שהם חוזרים מירושלים על כביש 60, יוזם הצבא פקק בכניסה למחסום ג'בע ומעכב את תנועת הפלסטינים שנוסעים לעבר כביש 60.
(פברואר 2020): בשנתיים האחרונות המחסום לא תמיד מאויש. לפעמים החיילים באים וסתם עומדים, לפעמים באים ועוצרים ובודקים את הנכנסים לכפר, לפעמים מפטרלים בסמטאות הכפר, לפעמים יורים רימוני הלם וגז ולפעמים פולשים לבתים ועוצרים צעירים, מספרים העוברים במחסום חזמה.
(מעודכן לפברואר 2020)
Apr-18-2023מפת מחסומי צפון ירושלים
-
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-26-2026קלנדיה. דברים שרואים בדרך
-
עטרות (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
עֲטָרוֹת היה מושב עובדים שחרב במלחמת העצמאות, במקום בו עומד כיום הכפר הערבי קלנדיה, באזור הדרום-מערבי של שדה התעופה עטרות שנבנה בידי המנדט הבריטי. לאחר 1967 הוקם בסמוך אזור התעשייה עטרות, ועד השלמת החומה ממחסום קלנדיה עד כביש 443 היה במקום מחסום. כיום מתוכננת בנייה של שכונה יהודית חדשה על אזור שדה התעופה הישן.
-