ג’בע (ליל), קלנדיה
על הבנאליות של הכיבוש

לא ברור מי תמך במי, היא בו או הוא בה. גם לא ברור מי מהם חולה, היא או הוא. אולי שניהם.
אמרו: "צריכים לבית חולים".
אז נכון ש"צריכים לבית חולים" צריך להיות מספיק כדי להגיע לבית חולים, אבל מה שברור ונכון כשצריך, לא ברור ונכון אם אתה פלסטיני.
אז אפילו שיצאו מהבית עם תעודות ותיק שבטח היו בו דברים ששמים בארונית שעל יד המיטה בבית החולים, ואפילו שבטח שהייתה לה או לו או להם מחלה שצריך לטפל בה, חזרו הביתה.
במגדל שצופה אל מחנה הפליטים חיילים.
גם כשאין ילדים שזורקים אבנים, ואין ילדים שלא זורקים אבנים, בעצם אין אף אחד, החיילים לפעמים יורים אל האין-אף-אחד הזה שניים או שלושה רימוני גז.
למה? – למה לא?

שרידי צמיגים שבערו וכבו, אבק שחור, פיח, בסיסי כדורי ספוג ותרמילי רימונים גז מספרים את סיפור המקום הזה.

היה טוב לדבר עם האנשים שבצד הזה והאחר של החומה.
עכשיו, כשהרחובות ריקים ובחנויות אין קונים, ולנהגי המוניות אין דורש, "לקח לי רק חמש דקות לנסוע מפה עד לרמאללה", סיפר נהג מונית, (ברגיל, אין מצב לעשות את הדרך הזאת בפחות מחצי שעה), כשמי שלא חייב לא יוצא מהבית, ומי שכן יוצא, ומכיר ובוטח באדם שמולו, רוצה לדבר ושמח שמקשיבים לו, וזה חשוב.
שומעים על הרבה פחד, הרבה חשש, הרבה דאגה, הרבה סיפורים, הרבה כעס ועל הרבה מאד שנאה.
האוויר מדיף ריח של טרור, ריח של מוות.
האנשים מעבירים את הזמן בצפייה בסרטוני נערים וילדים מדממים ודוממים ונערות וילדות מדממות ודוממות, הנערים והילדים והנערות והילדות ש"נוטרלו" ודיממו ומתו.
וכולם, אבל ממש כולם, מדברים על הפגיעה במסגד אל-אקצה.
"אפילו אם היו הורסים את המוקטעה, אפילו אם היו מורידים לאבו-מאזן את הראש שלו, זה לא היה כל כך נורא כמו שאם נוגעים באל-אקצה"
איש לא מאמין (והאמת שגם אני לא) שהיהודים לא מנסים לפגוע במסגד ובריבונות המוסלמית בו.
אל מחסום הדרכים שמעל הכפר ג'בע הגיעו כוחות משטרה מתוגברים בחיילים,

הם הורו למוניות לעצור, בדקו תעודות, יצרו פקק והטילו דוחות. הרבה דוחות על אי חגירת חגורות בטיחות.

וכל זה ביום בו הודיע ממלא מקום מפכ"ל המשטרה ש"בגלל המצב" יועברו גם שוטרי התנועה (שברגיל הם שמחלקים דוחות) לתגבר את כוחות הביטחון במקומות המועדים למתקפות טרור.
מחסום ג'בע / ליל (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
.
מחסום דרכים לבדיקת רכבים, נמצא על כביש 65, גובל בגדר הדרומית של כפר ג'בע, כשלושה ק"מ מזרחית למחסום קלנדיה, על הדרך המובילה להתנחלות אדם בואכה כביש 60.
בחפירות ארכיאולוגיות בתחומי הכפר נמצאו שרידי בית בד מימי בית ראשון. האירועים שהביאו להקמת המחסום דווקא כאן: ביום חטיפתו של גלעד שליט ולפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, נחטף בחור בן 17 מאחת ההתנחלויות בידי חולייה פלסטינית.
גופתו נמצאה מספר ימים מאוחר יותר במבואות רמאללה. תחקיר צבאי העלה שחוטפיו העבירו אותו בציר זה. המחסום הוקם על מנת למנוע מקרי חטיפה בעתיד וכדי להזהיר מתנחלים מנסיעה לרמאללה וכניסה לשטח A (האסור בכניסה לישראלים).
המחסום הפועל כל שעות היממה. בדרך כלל נבדקים רק הרכבים הנוסעים בכיוון רמאללה.(נובמבר 2016): כל בוקר, כשהמתנחלים בהמוניהם נוסעים לירושלים על כביש 60 וכל אחה"צ שהם חוזרים מירושלים על כביש 60, יוזם הצבא פקק בכניסה למחסום ג'בע ומעכב את תנועת הפלסטינים שנוסעים לעבר כביש 60.
(פברואר 2020): בשנתיים האחרונות המחסום לא תמיד מאויש. לפעמים החיילים באים וסתם עומדים, לפעמים באים ועוצרים ובודקים את הנכנסים לכפר, לפעמים מפטרלים בסמטאות הכפר, לפעמים יורים רימוני הלם וגז ולפעמים פולשים לבתים ועוצרים צעירים, מספרים העוברים במחסום חזמה.
(מעודכן לפברואר 2020)
Apr-18-2023מפת מחסומי צפון ירושלים
-
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-12-2026קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
-