ג’ובארה-ארתאח-כפר שופא, יום א’, 19.9.04, בוקר משקיפות: פאני ה’, נעמי ק’, אסתי צ’ (מדווחת) ג’ובארה 7:15 – הילדים עברו ב-7:10. תור ארוך של מכוניות בצד של ג’ובארה הממתינות לעבור לטול כרם או מזרחה לשאר הגדה, כדי להצטייד בכל מה שאפשר וחסר, בעיקר מזון ושאר מצרכים חיוניים. מיום רביעי שעבר, ה-15.9.04, אין כניסה ויציאה של מכוניות. אנשי ג’ובארה עוברים אמנם חופשי (הכול יחסי) אבל לא ברכב. כדברי החייל – “רגלי אבל לא רכוב”. נציג המת”ק במקום אינו דובר ערבית וזו בעיה! נביל הירקן, העומד בתור יותר משעה, מבקש שנברר מה קורה, למה אין אפשרות לנוע עם הרכב. תושב ג’ובארה, בעל לולים ודיר כבשים, מספר שמזה כמה ימים אין לו אוכל לבעלי החיים. הוא רוצה להגיע לטול כרם להביא תערובת לכבשים, כי הוא פוחד שהכבשים ימותו בגלל ההוראה האוסרת לנוע ברכב. ההוראה נחתה במפתיע, ללא התרעה מוקדמת. לדבריו ביקש לפחות להביא את האוכל של הכבשים עד פתח היציאה מטול כרם וליצור מעין “גב-אל-גב” מאולתר, אך סירבו לבקשתו. בעל מכולת שנגמרה לו הסחורה, פניו מלאות חרדה, לא יכול לצאת עם מכוניתו ולהצטייד, גם לא לארתאח. המעבר היחיד, הוא מתלונן, הוא המחסום. “אנחנו כלואים”, הוא אומר. אין שום אפשרות לעבור, אפילו מרחק כמה מטרים. חולה סוכרת אינו מצליח לשכנע להתיר לו לנסוע עם המכונית לטול כרם כדי לקבל טיפול חיוני. הבעיות רבות ובמחסום שני חיילים שאינם מצליחים להתגבר על כל הבעיות, ובעיקר מסרבים באופן נחוש לכל מעבר של רכב, לפי ההוראות. דיברנו עם קמיל, ראש המת”ק, ששלח שני נציגים, ח’ וי’, אשר מגיעים ב-8:25. הם מתחילים להזיז דברים. הם מטלפנים לכל מיני גורמים ומבקשים לאפשר לתושבי ג’ובארה לנסוע ברכבם על מנת שיוכלו להצטייד בסחורה. י’ נחוש ואומר שהוא לא יזוז מן המחסום עד שתתמלא ההוראה! גם אנחנו מטלפנות לכל מי שרק אפשר, כולל למ’ מן הקמב”ץ, שאמרה שזה “מטופל”. בינתיים מגיעה תשובה שהסגר יוסר מהשעה 11:00 עד השעה 16:00 כדי שאנשים יוכלו להצטייד. לא מאפשרים לסוחר מעלאר שליד קיבוץ מגל, עם אישור תקף, לעבור לג’בארה בשום פנים ואופן. יש לו היתר כניסה מן המת”ק, תוקף ההיתר לחודש בלבד. מדי חודש הוא מבזבז ימים שלמים כדי לחדש לעוד חודש. ההיתר מוגבל לשעות 5:00 עד 19:00. כדי לקבל אישור בן חודש נדרשת פרוצדורה של שבועיים. היום עוברים רק אישורים ירוקים, הוורודים לא! האישור שלו ורוד. בינתיים מתגודדים כבר הרבה מאוד אנשים ומכוניות.8:30 – נכנסת משאית ענקית שהובילה זבל מתל-אביב ופורקת אותו בג’ובארה, ליד שער הילדים מדי יום. מסתבר שזה בהזמנת בעל השטח ובאישורו. מדי יום עוברות כמה משאיות הפורקות חול ומוצרי בנייה להמשך בניית המחסום. בינתיים מתפתחת עמדת “גב-אל-גב” מאולתרת בצד המזרחי של המחסום, שעוברות בו רק משאיות עם חשיבות הומניטרית וגם הרבה מאוד משאיות המובילות מלט. עובר רק רכב מתואם מראש.ב-9:15 עוזבים נציגי המת”ק. אנשים העומדים בצד של טול כרם בדרכם לעזון, לתוך השטחים, ממתינים כשעתיים. תושב כפר שופא שליד אבני חפץ מספר שחסמו את היציאה מן הכפר ואין שום אפשרות להגיע ברכב, רק ברגל. המרחק מטול כרם הוא חמישה קילומטרים, קשה מאד ללכת ברגל את כל המרחק הזה והוא נאלץ לישון בטול כרם כדי לא להפסיד ימי עבודה. הוא נהג מונית.כפר שופא נסענו לשופא, ואמנם ראינו חסימה גבוהה ובפתחה ג’יפ “האמר” עם כמה חיילים אשר אינם מאפשרים לאיש להתקרב. תלמידים, רופאים ומורים – איש לא עובר. הכול כדי להגן על היישובים אבני חפץ ועינב. אנשי חברת החשמל, מגובים באנשי אבטחה מחברת “אבטחה”, מבצעים עבודות מדידה בצד המזרחי של המחסום, שבו עומדות מוניות.ניגש אלינו תושב טול כרם ובפיו סיפור מזעזע: בתו בת השמונה נחטפה ממרפסת ביתה לפני שנה ושמונה חודשים, במהלך מבצע של צה”ל בטול כרם, בעת שהיה עוצר מלא. הילדה אהבה מאוד טנקים, ישבה על המרפסת ונופפה להם. לפי עדי ראייה רכב ובתוכו ארבע נשים ונהג נעצר, מהרכב קפצו שתי נשים וחטפו את הילדה. האב טוען שהיא נמצאת בישראל, טוען שהם משת”פים, ומכיר את שמותיהם. הוא שואל איך זה שבעוצר מלא מסתובב לו רכב בחופשיות כזו? האב מודאג. זהו סיפור קלאסי של אדם הכבול כל כולו בכבלי הבירוקרטיה, אין לו כמעט שום דרך להגיע אל הבת ואל החוטפים כי הוא אינו יכול לקבל אישור אפילו כדי להגיע עם החוקר הפרטי למשטרת קדומים. הוא ניגש אלינו כדי שנעזור לו לעבור כמה מטרים מעמדת הבידוק של טול כרם לכיוון מזרח, לקדומים. המשטרה הפלסטינית סגרה מהר מאד את התיק. כעת הוא תלוי בחסדי המת”ק, משטרת ישראל והשב”כ. עיתונאי איכפתי מצוות “עובדה” מתעניין בו ומנסה לעזור לו, וכן אנחנו, שמאז מנסות להשיג לו אישור מעבר. ארתאח השטח “נטוש”, סגור ומסוגר. אין חיילים. סגר מוחלט!