ארתאח, ג’בארה, יום ב’, 22.11.04, בוקר משקיפות: רוני ש’, רחל א’, הרצליה א’ סוזן ל’ (מדווחת) יום החורף הראשון: גשם, קור כלבים ועדיין מחסומים. אולי זאת הסיבה למיעוט האנשים העוברים, שבודאי עסוקים בבעיות החדשות שנוצרות בחייהם. בארתאח ובג’ובארה יש סגר. מלבד עובדים חקלאיים, אין מעבר לאיש וגם אין הסבר לשאלתנו למה ועד מתי.ארתאח6:45 – כמה משאיות, מיניבוס אחד, אוטובוס ריק מחכים לפועלים שאולי יגיעו מטול כרם. שני פלסטינים שעברו מספרים על חוסר עקביות בהתנהלות החיילים. חייל אחד מאפשר לעובדים עם אישור לצאת ואחר טוען שהאישור אינו תקף ומבקש להביא אישור חדש עם תאריך שונה, למרות שהאישור נראה תקף לגמרי. על פי המת”ק (קמיל) עובדי חקלאות מורשים לצאת והשאר לא. לגבי אישורים, נאמר לנו מאוחר יותר שהסיבה לבקשה לאישורים חדשים היא ריבוי של אישורים מזויפים.ג’ובארה 7:10 – ההסעה לבית הספר כבר עברה, בסככה של אבו חאטם בוערת האש ומחממת את המסובים, שמרגישים בדווים לרגע. הקפה טוב כרגיל ואולי יותר.8:40 – ג’ובארה בדרך חזרה מבית איבאליד שני החיילים במחסום לכיוון הכפר אנחנו רואות מרחוק שני פלסטינים כפותים. בהתקרבנו אנו מזהות אותם כ”קבועים” המגיעים למחסום. החיילים מספרים לנו שהוזמנה משטרה מפני שהשניים ברחו ללא אישורים לכיוון ישראל ולאחר שנתפסו התנהגו בפראות, קיללו וכו’. עם זאת, המחזה כולו נראה כמו משחק ילדים – משום מה כולם מחייכים, כולל הכפותים. כל אחד שם מגלם את תפקידו ואנחנו חוזרות הביתה.