ג’ובארה ומחסום פתע, שבת, 26.3.05, אחה”צ משקיתפות: רינה צ’, מיכלינה ד’ (מדווחת) 14:50 – 16:45בעקבות מידע על מחסום פתע חדש יחסית ליד טייבה ולפני הפניה לכביש 557, בערך על ה”קו הירוק”, יצאנו לבדוק את הנעשה שם. מסיפורי החיילים (במשמרת זו והקודמות), ושל אנשים שפגשנו בדרך לג’ובארה, בג’ובארה וליד טייבה, המחסום פועל כמעט כל שבת (או כל שבת) כבר חודש או חודש וחצי לפחות, משעות בוקר (9 או 10 בערך) ועד ערב. שעות פעולתו אינן קבועות. מטרתו המוצהרת – להקל על הלחץ על חיילים במחסום ג’ובארה, כדי למנוע כניסת ישראלים לא מורשים לשטח A.בפועל, קורים גם דברים אחרים:- מונעים באופן מוחלט מכל ערבי ישראלי להיכנס לשטח הגדה בדרך זו, ללא קשר לסיווג האזור (A, B או C) או לדחיפות ולאופי הביקור. אזרחי ישראל היהודים נבדקים במחסום (תעודות זהות, שאלות על מטרת הנסיעה) אך בסופו של דבר עוברים, כמו שעברנו גם אנחנו.- בכביש זה, למעט מקרים יוצאי דופן כגון המשמרת שלנו, נוסעים בשבתות רק אזרחי ישראל הערבים. מבחינת האוכלוסייה היהודית, הכביש מוביל לשתי התנחלויות בלבד: עינב ואבני חפץ, מקומות שבהם התושבים, ולרוב גם אורחיהם, אינם נוסעים בשבתות. לכן סגירה מוחלטת של הכביש בשבתות, מונעת תנועה של ערביי ישראל ולא של היהודים. – ערביי ישראל שקרובי משפחתם וידידיהם מתגוררים בגדה, בכפרים הנמצאים מזרחית לטייבה, לאו דווקא באזור A, מנועים מלבקרם בשבתות באופן מוחלט.- ערביי ישראל שקרוביהם מתגוררים בג’ובארה, אינם מורשים לבקר את קרוביהם בכלל, אלא אם הקרבה היא מדרגה ראשונה.- למרות הנאמר קודם, בשבתות נמנע מעברם של ערביי ישראל הן לג’ובארה (מרחב התפר), הן לכפרים באזור, והן לטול-כרם (שהיא בשטח A) אפילו לביקור קרוביהם מדרגה ראשונה.- בשבתות לא מורשים לעבור, אפילו עד למחסום ג’ובארה עצמו, מקרים הומניטריים מובהקים, כגון אלה שפגשנו במחסום פתע (אני מציינת כמה לדוגמה):o תושבת נתניה, אזרחית ישראלית ילידת יו”ש, שקיבלה הודעה מאחותה על אשפוז אמן בת למעלה מ-80 בבית החולים בטול כרם, ורצתה לבקרה.o אזרח ישראלי, תושב אחד הכפרים במשולש, שאשתו וילדיו יצאו לביקור בשכם אצל אם האישה לפני יומיים, ורצו לחזור הביתה. האישה הוסעה בידיי הקרובים למחסום ג’ובארה והאיש רצה לאספם משם. o אזרחית ישראלית עם ארבעה ילדים קטנים, נשואה לתושב טול כרם וגרה שם בקביעות, רצתה לחזור יחד עם ילדיה הביתה, לאחר ביקור אצל הוריה בארץ.o אזרח ישראלי, שבנו נשוי לאישה מפרעון (בני הזוג הם אזרחי ישראל), רצה לקחת הביתה את כלתו ואת נכדיו מכפר פרעון, לאחר ביקורם אצל משפחת כלתו.o אזרחית ישראלית תושבת טירה, קיבלה הודעה טלפונית מאמה הגרה בג’ובארה, שאחותה אושפזה במצב קשה מאוד בטול כרם ועוברת כעת ניתוח לב, רצתה להגיע אל בית החולים. לאחר סידרת טלפונים לדליה ב’ (לא היתה תשובה), לחמ”ל רפואי (לא היתה תשובה) ולמת”ק, הצלחנו לדבר עם חיילת במוקד ההומניטרי ודרכה – עם מת”ק טול כרם. תחילה קיבלנו תשובה שמדובר בהנחיית המח”ט ו”אין מה לעשות”, אך לאחר בירורים נוספים של החיילת הובטח לנו שיטופלו מקרים הומניטריים. על כל מקרה, קיבלנו ממנה מס’ טלפון נוסף שאליו נוכל לפנות אם העניין לא יטופל.לא הספקנו לצלצל, כשהחיילים ביקשו לבדוק שוב את תעודות הממתינים, וכולם עברו.לא חזרנו לג’ובארה לבדוק שהם עברו גם שם. לדברי מפקד מחסום הפתע – הם פועלים בשיתוף פעולה ונראה שאכן כך היה. במחסום ג’ובארה היינו לפני שנוצר התור במחסום פתע ליד טייבה. שם הכללים לא השתנו הרבה: – מעבר מהיר יחסית, עם בדיקת תעודות זהות, של פלסטינים דרך העמדה הצפונית.- אין כניסה לג’ובארה לאזרחי ישראל ללא אישור מפורש של מפקד המחסום.בהסכמתם של החיילים נכנסנו לג’ובארה. משיחה במכולת המקומית נראה שלא חלו שינויים בכללי מעבר התושבים, למעט סגירת שער הכניסה בשעה 18:00 כל יום. החיילים נמצאים במקום ופותחים את השער לתושבי הכפר ללא המתנה. האספקה לכפר פחות או יותר סדירה, וכך גם פינוי האשפה. הבעיה העיקרית היא סגירת הכפר בפני ישראלים, ובכך נמנע הקשר האחרון שהיה לאנשי הכפר עם אנשים מחוץ לו.