ח’לת אל בלוטה

ח’לת אל בלוטה סמוכה מאוד להתנחלות אלון שבות, וקרויה כך על שם האלון העתיק והמרשים בגודלו, ממש מעבר לכביש. על פי אישים בח’רבת זכריה האלון נמצא על שטח של אדמת ווקף ושמו נקשר למקאם נבי זכריה.

ח’לת אל בלוטה הינו כפר זעיר, ניגוד צורם לשכנה הקרובה – ההתנחלות הפורחת אלון שבות. כביש צר יורד מהדרך הראשית לעבר בתי הכפר. בקדמת אחד הבתים יושבות שתי נשים, תינוקת חמודה בזרועותיה של אחת מהן. אישה נוספת קוטפת תאנים מעץ תאנה סמוך. כשסיימה, הציעה לנו לקנות מגשיות עם תאנים.

התישבנו לצד הנשים לשיחה קלה. מייד הגישו לנו ענבים גדולים ועסיסיים, יבשים למחצה, דבש חרובים וריבת צנון, מעין סירופ מתוק עם חתיכון צנון. אחת מהן גהביאה מהכרם הסמוך קרטון מלא בענבים מזנים שונים.

שתי צעירות מההתנחלות עברו על הדרך בסמוך אלינו והניעו ידיהן לשלום. הנשים העידו שאין להן בעיות עם המתנחלים. סיפרו שהגברים שלהן עובדים בהתנחלויות.

ח’רבת בית זכריה
א’ פותח בקביעה המאוד הגיונית: אנחנו חנוקים. הילדים רואים את הבנייה המאסיבית בהתנחלויות שלידם ושואלים: מדוע לנו אסור.

בח’רבת זכריה ובח’לת בלוטה הסמוכה כ-50 משפחות. נאסר עליהם לבנות, אפילו לא להרחיב את הבית עם חדר נוסף. גם לא כיתה נוספת לבית ספר. אם מישהו מהכפר רוצה להתחתן עליו לעבור למקום אחר. אין מקום לעוד משפחה בכפר. אחד הבנים עבר לאל חאדר, וכעת עליו ללכת כל יום מביתו לבית זכריה, כי כאן האדמה שהוא מעבד.

ביום שישי האחרון כפי שסופר לנו היה אירוע אלים מצד מתנחלים מהתנחלות אלעזר ונתיב האבות. הם זרקו אבנים על פלאח שעבד באדמתו וניסו לסלקו מהשטח. כשלא הסכים הזעיקו את הצבא בטענה שהפלאח זרק עליהם אבנים. כך מנסים להפחיד את הפלסטינים עד שינטשו את אדמתם ולא יעבדו אותה. אם במשך שנתיים האדמה לא מעובדת על ידי הפלסטינים, היא נגזלת מהם ועוברת סטטוס לאדמת מדינה.

ראיון עם אלון מארגון במקום תחת עץ האלון העתיק

הפגישה עם אלון כהן ליפשיץ, אדריכל מתכנן ערים מארגון במקום, תוכננה מראש. רצינו לשמוע ממנו על מאמציו עם המינהל האזרחי לאשר תכנון בנייה בח’רבת בית זכריה. בחרנו לדבר ליד האלון העתיק, שיופיע בסרטון שנכין על אזור גוש עציון.

ארגון במקום החל לעבוד עם הכפרים סביב בית לחם, כשדובר על הקמת מכשול הפרדה שיכלא את הכפרים הפלסטינים במובלעות קטנות ומוקפות בגדר, מה שהיה איום ממשי על חיי התושבים. בסופו של דבר הגדר לא נבנתה בתוואי שתוכנן, אך עדיין המצוקות חמורות עקב הגבלות שמתרבות וגדלות עם הזמן. לדוגמה נחלין, כפר מאד גדול שדרכי הגישה לאדמותיו נחסמות ואפשרויות הפיתוח שלו מוגבלות מאד.
בעוד שההתנחלויות ממשיכות להתרחב, השטח של הכפרים הפלסטינים הולך ומצטמק.

בלב גוש עציון, בתוך המרחב של ההתנחלויות, יש כמה קהילות. ח’לת בלוטה, חלת עפאנה וח’לת בית זכריה. לכל אחת מהן  יש אינטרסים שונים להמשיך ולשרוד אך גם מאבק משותף לשיפור תנאי חייהם.

גוש עציון ההסטורי היה במקום שבו אנחנו עומדים ואולי ברדיוס של ק”מ מפה. מלכתחילה היו נסיונות להשתלט על כל המרחב. בדומה למה שקרה בכל הגדה המערבית, הוציאו צווי תפיסה צבאיים שנעשה בהם שימוש לא חוקי כי בנו בהם התנחלויות אזרחיות. 
השטח של ח’ בבית זכריה נתפס או הופקע לטובת התנחלות ראש צורים. ב 69′ שנתיים לאחר הכיבוש, היתה התנגדות לתפיסת השטח והכפר הוצא מתוך הצו תפיסה, בגלל  שיש שם מקום בעל חשיבות דתית (מקאם נבי זכריה הבנוי על קבר זכריה אבי יוחנן המטביל ושרידי כנסיה עתיקה שנבנתה לזכרו).  וגם כי יש שם כפר שחי ומתקיים.

בשנות ה-80 היו נסיונות להשיב את הקרקעות שנתפסו. תושב הכפר ח’ בית זכריה הגיש לבג”צ תביעת בעלות על שטח שנתפס אך העתירה נדחתה. לטענת העותר, רק 73 דונם נמכרו ליהודים אך למעשה נתפס שטח גדול במאות דונמים מהשטח שנמכר.
תושבים חיים עדיין במרחב מצומצם ומוטלים עליהם מגבלות רבות, אך אין איום ממשי לגרש אותם מהמקום. יש להם חיבור לתשתיות חשמל ומים. אך ההישרדות כשלעצמה אינה מספיקה. המשפחות בכפר גדלות אך השטח שמוקצה להם אינו תואם ואינו מספיק. אין הם יכולים לבנות ללא היתר. לפיכך יש לעיתים צווי הריסה והריסות.
תיאורטית הם יכולים להגיש תוכנית ומכוח התוכנית לבנות ולהתפתח. בינתיים אין תוכנית מאושרת.

שיחות על כוס קפה באל חדר

נכנסנו למסעדה קטנה בעיר. גבר צעיר בשם ח’ ישב שם. הצגנו את עצמנו כחברות מחסוםווטש והתחלנו לשוחח. למשפחתו (ולמשפחות נוספות) יש 21 דונם בתחום התנחלות אפרת. כן, ממש בתוכה. ליד הבתים. הם מגדלים בעיקר גפנים ומותר להם להיכנס ולעבד את הקרקע. בני המשפחה של ח’ נאחזים בקרקע ואינם מתפתים להצעות נדיבות של כסף תמורת הקרקע, לדבריו הציעו להם מליוני שקלים וסירבו. וכי מה יעשו עם הכסף. האדמה חשובה יותר. כך לימד אותם האב.

יש גם חקלאים שאדמותיהם נמצאות בתחום התנחלות נווה דניאל. לשטחים אלה, למרות שאינם ליד בתי ההתנחלות, אין אפשרות להגיע ברכב וגם לא לעבור דרך שער ההתנחלות. הם מגיעים דרך השדות, מרחק של כ 3-4 ק”מ,  רכובים על חמור כשהם חוצים את כביש 60 כנראה במעבר תחתי בצומת נשאש. 
תוך כדי שיחה נכנס מ’, אדם משכיל, בעל חנות בעיר. בצעירותו עבד בחברת ניקיון גדולה, תחת מנהלת עבודה שהיה מיודד איתה תקופה ארוכה, או כך לפחות חשב. יום אחד שוחחו והיא שאל,  “אתה יכול בקלות לפוצץ את המקום נכון?” והוא חשב שהיא מתלוצצת. המנהלת משכה אותו בלשונו: כן צוחקת, אבל צחוק בצד, אתה הרי יכול בקלות להביא מטען ולגמור את כולנו. הוא התעקש: למה אפוצץ את מקום עבודתי? “כי אתה יכול, אמרה, ואיך היית עושה את זה?”  לבסוף שיתף פעולה עם הבדיחה ואמר: אתם באים בבוקר אני בא לפניכם ומביא אתי פצצה…  למחרת פוטר מעבודתו ולא הורשה להיכנס לישראל במשך שנתיים, וכך פתח את חנותו, ומעז יצא מתוק.