מחסום ג’למה, 250, יום רביעי 8.9.04, בוקר צופות: סנאית א’, דלית י’ (מדווחת) ג’למה 6:15 – מרבית הפועלות כבר עברו, יש כ- 30 פועלים ממתינים לבדיקה, המעבר מהיר וחלק (מדדנו – כדקה לאדם). סג”מ ד’ אומר לנו שמצפים שוב לאוטובוסים של משפחות היוצאות לבקר אסירים בישראל, אבל “נערכנו לזה”. ההנחיה החדשה שלפיה מותר להעביר רק אוכל בשקיות שקופות ושתייה בבקבוקים גוררת פה ושם ויכוחים מצד פועלים שמביאים מים בקלקרים. החיילים מזכירים להם את ההנחיה ומבקשים שלא יכניסו חזרה את הקלקר/ התיק. יש עוקב מים ליד סככת ההמתנה אבל כרגיל – אף פלסטיני לא שותה ממנו. – מתחילים להגיע האוטובוסים של המשפחות. אנשי הצלב האדום אומרים לנו שצפויים שמונהאוטובוסים. המשפחות מתפרסות על הדשא ובכל אזור בית הקפה. המון ילדים. הפועלים נכנסים ללחץ בגלל מה שהיה אתמול (בגלל המשפחות הם עוכבו כ-3 שעות) ומבקשים מאיתנו להתערב בעניין, אבל אין צורך – החיילים ממשיכים במקביל להעביר את הפועלים ואת המשפחות. אנחנו מנהלות שיחה עילגת עם מורה לספורט מג’נין שנוסעת למגידו לבקר את בעלה הכלוא. איתה – ילד בן 3 ואבי בעלה שגם הוא היה מורה בינון ויודע קצת אנגלית. 7:15 –עלים גמרו לעבור כולם, המשפחות עוברות על פי הסדר של אנשי הצלב האדום. יש 3 מסלולי בדיקה אבל המעבר מתנהל די לאט. המ”פ ניגש אלינו ומבקש שלא נעמוד במחסום אלא רק בקצוות שלו. ניסיוננו להסביר לו שמהקצה לא נוכל לראות ולשמוע כלום נתקל ב “זוהי ההנחיה החדשה של מח”ט מנשה”. 250 – 8:00 – המחסום פתוח ומדי פעם מעכבים רכב לבדיקה. אנחנו חוזרות לג’למה. אוטובוס ראשון של משפחות כבר יצא, הגב-אל-גב פתוח ולא עמוס, מעבר המשפחות מתנהל לאט אבל בסדר.8:30 – אנחנו עוזבות. בסה”כ משמרת שקטה. הייתה לנו שיחה מעניינת עם אחת החיילות ששירתה במחסום קלנדיה וקראה את הספר של ליה נירגד, העבירה לחבר שלה ואף המליצה עליו למפקד המחסום: כל הכבוד לליה!