בעקבות האירועים הנוראיים במספאר יטא מאז 7.10 נסענו לזנותא ולסוסיא.

בזנותא מצאנו אנשים מבוהלים וכעוסים וכפר הרוס ומפורק. הם אולצו להרוס את בתיהם במו ידיהם ולהסתלק מהמקום תוך 24 שעות. המתנחלים והחיילים איימו ברצח אם לא יעשו כך. אנשים פירקו מה שיכלו ולקחו את מטלטליהם והעמיסו על רכבים. עוזבים ליאטא. מישהו מספר שהתנפלו עליו שבעה מתנחלים והיכו אותו קשות,  כל גופו עדיין כואב. אנחנו מרגישות עוינות כלפינו למרות שבאנו להביע הזדהות, וזה מובן כי אנו נציגות המדינה הכובשת ולא עשינו דבר למנוע את ההשתוללות הזאת.

נסענו לסוסיא אחרי שיחה ארוכה ערב קודם עם עזאם, שסיפר על השבועות האחרונים.   לדבריו מיד למחרת האסון בעוטף הגיעו לסוסיא דחפורים והערימו חסימות מעפר וסלעים כפי שניתן לראות בצילומים .

מכיוון שהם נצורים הבאנו להם ארגזים עם מזון בסיסי.

לדברי האנשים לאחרונה החלו להגיע אליהם חבורות של  מתנחלים במדים. דופקים בדלתות, מאיימים ודורשים מהתושבים שיעזבו, שיסתלקו. בימים האחרונים הם באים ארבע חמש פעמים ביממה, מתפרעים, נכנסים לבתים בכוח בתואנות של חיפוש נשק. הופכים הכל והולכים.
פגשנו אנשים מותשים ועצובים, אבל גם נחושים כמי שחרב הגירוש מונחת על צווארם כבר שנים. הם מנוסים במאבק הזה, הם צומוד.

“אני כועס על אנשי זנותא,” אומר עזאם. “הם פחדנים. הם כפר גדול. למה ויתרו ועזבו כל כך מהר? הוא מספר שהלילה המתנחלים לא הגיעו והוא סוף סוף ישן, אחרי שלא ישן במשך 24 שעות. פגשנו שם את יהודה שאול משוברים שתיקה, עם קבוצה גדולה של עיתונאים מאיטליה וצרפת ונאסר מספר להם את סיפור המקום. שמחנו גם לדעת שגם הוא ועוד מתנדבים נשארים שם בלילות, שהתושבים לא יהיו לבד .בתקווה שנוכחות מתמדת של אזרחים מרתיעה ומשפיעה על הפורעים.

היתה שם גם השוטרת הליצנית אזולאי-יהיה-טוב, והיא שיחקה ושעשעה את הילדים. 

עוד אנחנו יושבים בחצר של וואדחה ועזאם, הגיעו חיילים מפטרלים בנשק שלוף. הם ביקשו להזיז את הוואן של העיתונאים יזוז מהדרך. מצאו תירוץ  לבואם… והלכו כשראו כמות כזו של אנשים העומדים לימין התושבים.

ככה זה כל הזמן. בלילות הגיעו גם לובשי מדים רעולי פנים, אבל הצלקת שעל המצח לא הוסתרה. הם מגחכים ואומרים את שם המתנחל האלים מחוות טליה, שעכשיו יש לו הרבה סמכויות באזור. 
הפלסטינים אנשים טובים אצילי נפש ואמיצים, חיים שם במאבק מתמיד על זכותם לחיות על אדמתם. ברור להם שכל מה שקורה  עכשיו מונע מתאוות הנקם על הזוועות שעשה החמאס בעוטף עזה.

כשהגענו לרכב שלנו, שחנה רחוק בגלל החסימות, עמדה שם קבוצה גדולה של חיילים. חלקם מילואימניקים חלקם  מתנחלים במדים. העיתונאים הזרים דיברו גם איתם. אחד החיילים עמד ונפנף ידיו ושפת גופו אלימה ועוינת. הוא הצביע עלי ואמר באנגלית – אני מדבר על האשה הזאת.

מה האשה הזאת? שאלתי.
אני אומר להם שאת יותר גרועה מהחמאס. איזה יהודייה את, איך את יכולה לבקר בימים של מלחמה את הפלסטינים ולעזור להם? אני מעדיף ללכת לשתות קפה אצלם ולא איתך הוא אומר.

הם חמאס? אני שואלת. מה המלחמה קשורה אליהם? מה הם עשו לך? על הומניזם וזכויות אדם שמעת?

הוא משיב: בשבילי כולם חמאס בפוטנציה. צריך להיזהר מכולם. ומאיפה את בכלל?

מעומר, אני עונה .

אהה, מעומר. נראה אותך מדברת ככה כשיבואו מתל שבע לשחוט אותכם .הם לא מתעללים בכם כל הזמן?

מוחמד הנהג והחבר שלנו, שעומד בצד תמיד ושותק, התפרץ.

איזה שטויות אתה מדבר? אנחנו ביחד איתה. אתה לא יודע שיש הרוגים וחטופים בדואים? כולנו ביחד אתכם. אני בדואי. תבייש.

המתנחל הגיבור נבוך והשתתק סוף סוף. החיילים עמדו מסביב והקשיבו בשתיקה. ראינו מילואימניק צעיר, שניכר בו שהמצב אינו מקובל עליו. דיברנו. הוא גויס כבר לפני שלושה שבועות.
איך אתה מרגיש עם המשימות האלה? שאלנו. הןא השיב: אני צריך להגן על היהודים, אבל אני מרגיש כמו גננת כאן. הסתבר שהוא קיבוצניק מאיילת השחר ( ויש לנו מכרים משותפים..), והוא תודרך לאבטח את המתנחלים ולהתייחס אל הפלסטינים כאל גורם מסוכן בפוטנציה.

לפי המתרחש כאן בשבועות האחרונים הצבא לא מרסן את  המתנחלים .הממשלה ושלטונות הצבא מעלימים עין מהשתוללות המתנחלים, אשר מייצרים מציאות חדשה בדרום הר חברון ובגדה כולה.