דרום הר חברון: המתנחלים משתוללים ומייצרים מציאות חדשה
בעקבות האירועים הנוראיים במספאר יטא מאז 7.10 נסענו לזנותא ולסוסיא.
בזנותא מצאנו אנשים מבוהלים וכעוסים וכפר הרוס ומפורק. הם אולצו להרוס את בתיהם במו ידיהם ולהסתלק מהמקום תוך 24 שעות. המתנחלים והחיילים איימו ברצח אם לא יעשו כך. אנשים פירקו מה שיכלו ולקחו את מטלטליהם והעמיסו על רכבים. עוזבים ליאטא. מישהו מספר שהתנפלו עליו שבעה מתנחלים והיכו אותו קשות, כל גופו עדיין כואב. אנחנו מרגישות עוינות כלפינו למרות שבאנו להביע הזדהות, וזה מובן כי אנו נציגות המדינה הכובשת ולא עשינו דבר למנוע את ההשתוללות הזאת.
נסענו לסוסיא אחרי שיחה ארוכה ערב קודם עם עזאם, שסיפר על השבועות האחרונים. לדבריו מיד למחרת האסון בעוטף הגיעו לסוסיא דחפורים והערימו חסימות מעפר וסלעים כפי שניתן לראות בצילומים .
מכיוון שהם נצורים הבאנו להם ארגזים עם מזון בסיסי.
לדברי האנשים לאחרונה החלו להגיע אליהם חבורות של מתנחלים במדים. דופקים בדלתות, מאיימים ודורשים מהתושבים שיעזבו, שיסתלקו. בימים האחרונים הם באים ארבע חמש פעמים ביממה, מתפרעים, נכנסים לבתים בכוח בתואנות של חיפוש נשק. הופכים הכל והולכים.
פגשנו אנשים מותשים ועצובים, אבל גם נחושים כמי שחרב הגירוש מונחת על צווארם כבר שנים. הם מנוסים במאבק הזה, הם צומוד.
“אני כועס על אנשי זנותא,” אומר עזאם. “הם פחדנים. הם כפר גדול. למה ויתרו ועזבו כל כך מהר? הוא מספר שהלילה המתנחלים לא הגיעו והוא סוף סוף ישן, אחרי שלא ישן במשך 24 שעות. פגשנו שם את יהודה שאול משוברים שתיקה, עם קבוצה גדולה של עיתונאים מאיטליה וצרפת ונאסר מספר להם את סיפור המקום. שמחנו גם לדעת שגם הוא ועוד מתנדבים נשארים שם בלילות, שהתושבים לא יהיו לבד .בתקווה שנוכחות מתמדת של אזרחים מרתיעה ומשפיעה על הפורעים.
היתה שם גם השוטרת הליצנית אזולאי-יהיה-טוב, והיא שיחקה ושעשעה את הילדים.
עוד אנחנו יושבים בחצר של וואדחה ועזאם, הגיעו חיילים מפטרלים בנשק שלוף. הם ביקשו להזיז את הוואן של העיתונאים יזוז מהדרך. מצאו תירוץ לבואם… והלכו כשראו כמות כזו של אנשים העומדים לימין התושבים.
ככה זה כל הזמן. בלילות הגיעו גם לובשי מדים רעולי פנים, אבל הצלקת שעל המצח לא הוסתרה. הם מגחכים ואומרים את שם המתנחל האלים מחוות טליה, שעכשיו יש לו הרבה סמכויות באזור.
הפלסטינים אנשים טובים אצילי נפש ואמיצים, חיים שם במאבק מתמיד על זכותם לחיות על אדמתם. ברור להם שכל מה שקורה עכשיו מונע מתאוות הנקם על הזוועות שעשה החמאס בעוטף עזה.
כשהגענו לרכב שלנו, שחנה רחוק בגלל החסימות, עמדה שם קבוצה גדולה של חיילים. חלקם מילואימניקים חלקם מתנחלים במדים. העיתונאים הזרים דיברו גם איתם. אחד החיילים עמד ונפנף ידיו ושפת גופו אלימה ועוינת. הוא הצביע עלי ואמר באנגלית – אני מדבר על האשה הזאת.
מה האשה הזאת? שאלתי.
אני אומר להם שאת יותר גרועה מהחמאס. איזה יהודייה את, איך את יכולה לבקר בימים של מלחמה את הפלסטינים ולעזור להם? אני מעדיף ללכת לשתות קפה אצלם ולא איתך הוא אומר.
הם חמאס? אני שואלת. מה המלחמה קשורה אליהם? מה הם עשו לך? על הומניזם וזכויות אדם שמעת?
הוא משיב: בשבילי כולם חמאס בפוטנציה. צריך להיזהר מכולם. ומאיפה את בכלל?
מעומר, אני עונה .
אהה, מעומר. נראה אותך מדברת ככה כשיבואו מתל שבע לשחוט אותכם .הם לא מתעללים בכם כל הזמן?
מוחמד הנהג והחבר שלנו, שעומד בצד תמיד ושותק, התפרץ.
איזה שטויות אתה מדבר? אנחנו ביחד איתה. אתה לא יודע שיש הרוגים וחטופים בדואים? כולנו ביחד אתכם. אני בדואי. תבייש.
המתנחל הגיבור נבוך והשתתק סוף סוף. החיילים עמדו מסביב והקשיבו בשתיקה. ראינו מילואימניק צעיר, שניכר בו שהמצב אינו מקובל עליו. דיברנו. הוא גויס כבר לפני שלושה שבועות.
איך אתה מרגיש עם המשימות האלה? שאלנו. הןא השיב: אני צריך להגן על היהודים, אבל אני מרגיש כמו גננת כאן. הסתבר שהוא קיבוצניק מאיילת השחר ( ויש לנו מכרים משותפים..), והוא תודרך לאבטח את המתנחלים ולהתייחס אל הפלסטינים כאל גורם מסוכן בפוטנציה.
לפי המתרחש כאן בשבועות האחרונים הצבא לא מרסן את המתנחלים .הממשלה ושלטונות הצבא מעלימים עין מהשתוללות המתנחלים, אשר מייצרים מציאות חדשה בדרום הר חברון ובגדה כולה.
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Yael ZoranApr-15-2026בין הדגלים תלתלית חוסמת מעבר אל שביל העפר
-
זנותא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ח'רבת זנותא היה עד להריסתו בשלהי 2023 יישוב פלסטיני כפרי קטן, במרחב סביב העיירה דאהרייה בדרום הר חברון, כעשר דקות נסיעה ממחסום מיתר. באזור קיימים שרידים מתועדים של יישוב ביזנטי גדול; מאז התקופה העותומאנית (1516-1917), זנותא מתועדת כיישוב של רועים ופלאחים המתגוררים בשרידי המבנים הקדומים ומערות המגורים שלידם.
שתי חוות בודדים של מתנחלים הוקמו בסמיכות לזנותא: ממזרח חוות מיתרים (של המתנחל ינון לוי) ומצפון חוות יהודה (של המתנחל אלישיב נחום). מכאן יצאו אין ספור תקיפות, התנכלויות וניסיונות גירוש של תושבי זנותא.
עד הגירוש התגוררו בכפר ארבע משפחות - א-סאמאמה, אל-תל, אל-בטאט ואל-קייסיה. החקלאות היוותה את הפעילות הכלכלית העיקרית, המעסיקה את מרבית תושבי הכפר. שטח הכפר הכולל הוא כ-12,000 דונם, מתוכם כ-3,000 מעובדים, לרוב בגידולי שדה.
לכפר זה לא הוכנה מעולם תוכנית מתאר שתיתן תוקף לקבלת היתרי בנייה. המינהל האזרחי טען שהכפר קטן מדי ושהמרחק בינו לעיירה הסמוכה, דאהרייה, גדול מדי. מנימוק זה לחצו הרשויות הישראליות על תושבי הכפר לעזוב. המתנחלים עשו בשבילם את העבודה. על הקשר עם היישוב ונוראות הריסתו קראו בדוח של מחסוםwatch כאן
-
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-




