שקט כמעט מוחלט במחסום מיתר עקב הסגר על השטחים במשך החגים. מעט תנועה בכביש 60 וב-317 קצת יותר לשם שינוי.  נכנסנו לסוסיא: הכול שקט גם שם. עזאם עסוק, שני בניו מתחתנים השבוע ועוברים לגור ביטא. שיהיה במזל טוב.

בא-תוואני מתנדבי DOVE נקראו  לכפר המערות אום פוקרה  עקב החרמת רכוש על ידי הצבא ופנינו לשם, דרך כביש שנועד למתנחלי אביגיל. בחצי הדרך נתקלנו ב”מצב”: משאית של תושב הכפר וערימת חומר לבניית בית טרומי לצד הכביש + ג’יפ צבאי.  המצלמה בחרה למות ברגע זה אך המתנדבת של DOVE, מ’, הבטיחה לשלוח לי את החומר הרב שהיא צילמה.

לקצר בסיפור שנמשך שעה שלימה: בעל המשאית יצא מהכפר ובמעלה היציאה (הלא סלולה כמובן) חומרי הבניה במשאית הפתוחה, שלא היו קשורים (!) נפלו על הכביש.  לגמרי במקרה בכביש באמצע שום מקום הגיע צבא. שני קצינים (סרן וסגן) החליטו שיש פה עבירת תנועה ויש להחרים את החומרים. מה הם עשו שם בשממה?  יום קודם הי “ריב” בין יהודים וערבים. לא מתנחלים, “תושבי המקום” והיה צריך להפריד ביניהם והם באו היום לבדוק שהכל  בסדר. ואז מצאו את האיש שנסע במהירות מופרזת עם מטען לא קשור (ובעליה של לפחות 45 מעלות!) וצריך להחרים את החומרים כי הנהג ניסה לבנות באופן בלתי חוקי….והחומר המוחרם יגיע לחטיבה ושם הוא יכול לקבל את זה בחזרה, אולי, וגם המשאית. לא נראה לו שיצטרך לשלם כסף.

בהמשך הגיעו אנשי הכפר, והמתנדבת שספרה שבשבוע שעבר הייתה הריסה בכפר המסכן (הוא עני באופן שקשה לתאר) והחיילים (אותם חיילים, לא ברור) היו ברוטלים ביותר.  מ’, שהייתה לבד, חדשה ועוד לא רגילה למראות ולקולות שהיא שומעת, ממש הייתה נסערת וכועסת. הסרן אמר שהוא הסמכות בשטח והוא החליט שיש להחרים. אחרי כמה דקות הוא אמר שלא הוא מחליט איזה מבנה לא חוקי והוא רק ממלא פקודות. לכו תדעו. אין להכביר מילים על האבסורד והעוולות כאן. למוחמד ולי יש קשרים בכפר ונברר מה עלה בגורל האיש, חומרי הבנייה והמשאית שהיא כמובן פרנסתו. אחר כך הגיעו עוד חיילים ועוד קצין אז כנראה זה היה אירוע רציני ביותר ובטחון המדינה ממש עמד בסכנה, שלא לדבר על בטיחות בדרכים שגם הדאיגה את חיילנו האמיצים.  אעדכן פרטים אם יש מידע נוסף.