חזרה לדף חיפוש דוחות

דרום הר חברון, סוסיא

מקום או מחסום: דרום הר חברון סוסיא
צופות ומדווחות: ג'ודי א', מירה ב' (מדווחות), מוחמד (נהג, מתרגם ושותף לפעילות)
26/09/2018
| בוקר

9:0013:00

פעילות בגן הודא בחאשם-אל-דארג’

מטרת הפעילות: עיסוק בנושא צמיחה ומים, והכנת עציצים אישיים, מבקבוקי פלסטיק וזריעה של זרעים.

כביש 317: מעט אחרי סוסיא, בפניה למצפה יאיר, ראינו רכבים של משמר הגבול, ומספר פלסטינים. הפלסטינים הם מביר אל עיד. הפלסטינים היו במשאית שעליה כבשים. הם אומרים שהכבשים מיועדות לחתונה ביטא (לצערי!). חיילי משמר הגבול עצרו אותם בכדי לבדוק אם הכבשים גנובות. החיילים היו אדיבים פחות או יותר. אמרו שמחכים להוראות. הפליסטנים אמרו שהכבשים מסומנות (במספרים) ככבשים שלהם. מוחמד קישר אותם עם עזאם ונצר בסוסיא. לקחנו מספרי טלפון, ויותר מאוחר ביררנו שהם שוחררו לדרכם (עם הכבשים, שכנראה כבר לא קיימות בצורת כבשים…). הטיפול נראה הוגן והגון, כי אמנם יש הרבה גניבות כבשים באזור הזה (הרבה מתוך היישובים שבתוך ישראל). אבל, קשה להשתחרר מהתחושה שמשמר הגבול לא היה עוצר, כך סתם, משאית כבשים הנהוגה בידי יהודים!

כבר נכתב שהדרכים ממש זרועות דגלי ישראל בכל פינה: שני חיילים ודגל בידם או לידם. בכניסות לישובים פלסטיניים זה ממש כמו לתקוע אצבע בעין.

תוואני: עצרנו בגן הילדים בתוואני על מנת להשאיר להם מעט ציוד גן שרכשנו עבורם – לוחות פלסטיק לתליית עבודות על הקיר, צבעים, וכו’. נקווה שכאן הגננת, סואד, תקבל עזרה מתושבי הכפר.

חאשם אל דאראג’:  התקבלנו בשמחה וחיבוקים, גם מהודא ואמנה, וגם מהילדים. הודא אמרה שכמה טוב לפגוש ישראלים שלא רק דורשים אישורי כניסה (תסריח). התחלנו את הפעילות בסיפור על זרע שגדל להיות חמניה (הודא סיפרה מספר שהבאנו).  המשכנו בחוץ, עם בקבוקים שהילדים מילאו באדמת עציצים, זרעו בעציצים זרעי שעועית, והשקו. כל ילד לקח את העציץ שלו הביתה. נקווה שחלק מהעציצים יטופלו כראוי, והילדים אמנם יזכו לראות את צמח השעועית שזרעו גדל.

סיימנו בשתייה מסורתית של תה. שוחחנו, כרגיל, על עתיד הגן. אנחנו מתכננים הנחייה קבועה לגננות כאן, ואולי גיוס תמיכה ללימודים. תשלום המשכורות לגננות הוא תמיד בעייתי. אנחנו הגשנו בקשה לתמיכה בחלק מהמשכורות.   

.תמונות מפעילות הגן – האלבום של 26.9.2018 בגלריית האלבומים של גן הודא:

  https://sites.google.com/view/gan-huda/home

 

  • דרום הר חברון

    צפה בכל הדיווחים למקום זה

    •  

      יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
      היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.

      מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.

      המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים  מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.

      קרא עוד>>

      עודכן אפריל 2021, מיכל צ'


      דגלי ישראל חדשים שהונחו לאורך קילומטרים על כביש 317 להוכיח מי הריבון
      Smadar Becker
      Apr-10-2026
      דגלי ישראל חדשים שהונחו לאורך קילומטרים על כביש 317 להוכיח מי הריבון
  • סוסיא

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית  השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים.  עודכן אפריל 2021, ענת ט.
לתרומה