חברון
אבו-דיס, יום ראשון, 10.07.2005 אחה”צ משקיפות: .חגית ש. אילנה ה.(מדווחת) גלית ג. הגענו לאבו דיס בשעה 4:00. לא היתה נוכחות של מג”ב. אנשים נכנסו לעיירה דרך שלוש כניסות מאולתרות: 1. דרך שער סורגים גדול בתחתית הכביש העולה ל”פישפש”. סורג אחד של השער נוסר והעוברים נדחקו דרך הפתח הצר מאוד שנוצר כך. השער הזה, שכבר נחסם בעבר פעמים אחדות ב”תלתלית” ובכל מיני הלחמות, נהיה כעת למין מעבר חופשי, אמנם לא נוח, ובכל זאת חופשי.2. דרך החומה הנמוכה שלצד החומה הגדולה שחוסמת כעת את הפישפש. אבנים שהוצבו מאפשרות לעלות עליה, אחר כך הולכים על שפתה הצרה, הגבוהה למדי מעברה האחר – והעובר מסתכן בנפילה למטה – ויורדים מן העבר האחר בקפיצה אל האבנים המוצבות גם שם.3. בדרך הארוכה יותר העוברת בשטח המנזר.כאמור, כל המעברים היו חופשיים לתנועה בשעה הזאת. אבל הנהגים שהיו שם ושוחחנו אתם סיפרו לנו שלעתים קרובות יש נוכחות של מג”ב. באותו בוקר עצמו, כך סיפרו, הם היו קשוחים וגסי רוח במיוחד, ואחד העוברים אף הוכה. המתנכל העיקרי היה מפקד היחידה ס. הקונטיינר בשעה חמש בערך הגענו ל”קונטיינר” – בשעה שהגענו התנהלה התנועה בלי הפרעות מיוחדות. אחר-כך, כשהתקרבנו אל סככת המעוכבים נוכחנו שיש שם אדם אחד ( בפעם הראשונה ראיתי שהסככה הזאת קרויה בשלט “אזור המתנה”, “waiting area” ). הוא סיפר לנו שהוא סטודנט מחברון ולקחו ממנו את תעודת הזהות. בינתיים נטפל אלינו מפקד המחסום, נ. שמו, ודרש מאתנו להתרחק מהאזור. הצלחנו בכל זאת לשאול אותו בעניין המעוכב. הוא הסביר לנו שעניינו בבירור ויש לו זכות לעכב אותו שלוש שעות ולהאריך את העיכוב, באישור קצין, עוד בשלוש שעות. אין לו שום עניין לזרז את שחרורו של הבחור. הוא עושה את עבודתו בדיוק “לפי החוק” וכל השאר “לא אכפת לו”. וציווה עלינו שוב להסתלק לעבר השני. הלך אתנו עד לכיוון הכניסה לסוואחרה, אמר לנו שגם שם אסור לנו לעמוד, כי “קיבל הוראה” לאסור על ישראלים להיות בתחום סוואחרה, “שטח בי”. חלקנו על כך ואחר כך ביררנו בטלפונים מרובים את שני העניינים: עניין המעוכב, שלקחנו ממנו את שמו ואת מספר תעודת הזהות שלו, ועניין האיסור התמוה לעמוד בצד של סוואחרה. וזה מה שהעלו הבירורים:- בעניין השהות בתחום סוואחרה: נאמר לנו, מפי צ., שאין שום איסור כזה, והובטח לנו “ליידע” על כך את מפקד המחסום. הדבר גם נעשה.- בעניין הסטודנט המעוכב (שבעת הזאת כבר היה מעוכב כשעתיים), הובטח לנו הן במוקד ההומניטרי והן במת”ק לברר את עניינו. אחרי טלפונים מרובים במשך כמעט שעה, התברר ששום דרישה לבדוק את עניין הסטודנט לא הגיעה לחטיבה. אמרנו זאת לאותו נ., אבל הוא “צפצף” עלינו בסגנונו המנומס וגס הרוח גם יחד. התעקשנו וטלפנו שוב ושוב גם למוקד וגם למת”ק, והם אמרו שהבירור הסופי העלה שלא נעשית שום בדיקה בעניין המעוכב הזה. נראה שמן החטיבה טילפנו גם לנ., והאיש אמנם שוחרר פתאום, כעבור המתנה ארוכה מאוד – סתם כך. אין לנו ספק שנ.לא פנה לברר אם “יש נגדו” משהו ועיכב אותו בלי שום סיבה, התחשק לו כנראה. יש בדעתנו לכתוב תלונה בעניינו.לפני שעמדנו לעזוב את המקום, התעכבנו בגלל משאית גדולה שהועמדה בצד. מן הנהג ושני הנוסעים האחרים נודע לנו שהם בדרכם, כבכל יום, מעבודתם בחברון למקום מגוריהם בשכם – כלומר כל דרכם עוברת בשטח פלסטיני. מפקד המחסום אסר עליהם לעבור ודרש מהם לחזור לחברון בשל טרקטור שהיה על משטח המשאית. הטרקטור היה מקולקל ולכן הועבר בדרך זאת. נ. טען שהטרקטור הוא בחזקת “נגרר” ודרוש בשבילו רישיון מיוחד. טלפונים עקשניים למת”ק ולצ. העלו שלא נדרש שום רישיון מיוחד, וזו כנראה גחמה של מפקד. גם הבירורים האלה ארכו כחצי שעה, אבל בסופו של דבר קיבל נ. הוראה להניח למשאית לעבור והיא המשיכה בדרכה.חזרנו לירושלים דרך אבו-דיס. השעה הייתה 7:30. הפעם עמדו שתי ניידות ליד השער בעל הסורג המנוסר – והשער נהיה מעבר/מחסום לכל דבר. שוטרי המג”ב בדקו את תעודותיהם של היוצאים והנכנסים. לא ראינו שעיכבו מישהו.
חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
לפי הסכמי וואי פלנטיישן (1997) העיר חברון חולקה לשני אזורים: אזור H1 בשליטת הרשות הפלסטינית, אזור H2 בשליטת מדינת ישראל.
בשטח H2, מתגוררים 60,000 פלסטינים, וכ-800 יהודים (בשכונות אברהם אבינו ותל רומיידה, בגבעת האבות ובשוק הסיטונאי). ל 60,000 הפלסטינים הגרים בו אסור להכנס עם מכוניות לקרבת מגוריהם.
בין שני האזורים הוצבו מחסומים קבועים, מאוישים בחליילים כל שעות היממה. המחסומים מונעים מן הפלסטינים את המעבר בין שני אזורי העיר ביניהם ומנתבים את מעברם של בעלי האישורים, כמו מורים ותלמידים. מלבדם קיימות עוד עשרות חסימות המפרידות בין האזורים H1 ל-H2.בתוך שכונת תל רומיידה הפלסטינית בחברון יש ארבעה מוקדים של היישוב היהודי בחברון
- בית קברות חלקת חבד.
- בית הקברות המוסלמי
- גן האריכאולוגי.
ביתו של ע' קרוב לגן הארכאולוגי קרוב לבית בניין שבנו למתנחלים ועמדה צבאית מאויישת. בחצר כרם זיתים עתיק בן מאות שנים, שלו ושל שכניו. עצי הזית האלה בני אלפי שנים ויקרים מאד ללבם. קרבת המתנחלים יוצרת מצב מאד נפיץ של התנכלויות תכופות כלפי הפלסטינים.
כל שנה ביחוד בתקופת המסיק הצבא צריך לאבטח את המוסקים ולהגן עליהם בגלל התעמרויות המתנחלים.
במדרון, מעין שנחשב קדוש ומהווה מוקד עליה לרגל של רבים מהמתנחלים.
- שכונת המגורים של הפלסטינים.
בתוך השכונה הוקם גם בסיס צבאי .
ליד כל מאחז מתנחלים יש עמדת שמירה צבאית
ושני מחסומים: אחד ליד חלקת חב״ד והשני ליד הגן האריכאולוגי .
התושבים הפלסטינים באזור זה יכולים ללכת רק ברגל, והכניסה לתוך השכונה היא על פי רשימות שיש לחיילים במחסום.
אין כניסה למכוניות פלסטיניות.
בתוך השכונה הוקם פילבוקס וכל המעברים לשכונה ולשאר חלקי חברון חסומים בבטונדות.המחסומים הנצפים במהלך המשמרות:
1.מחסום בית המריבה - מאויש עם פילבוקס
2. מחסומי שכונת קפישה - (הצד הצפוני של ציר ציון) מאויש עם פילבוקס
3.מחסום שני בשכונת קפישה
4. מחסום עיקול 160 (הצד הדרומי של ציר ציון) - מאויש עם פילבוקס
5. גבעת החרסינה
6. מחסום בפתח שכונת אברהם אבינו - עמדת שמירה
7. מחסום בית מרקחת - בדיקה בתוך קרוואן עם מגנומטר
8. מחסום תרפ"ט - בדיקה בתוך קרוואן עם מגנומטר
9. מחסום תל רומיידה - (למעלה) - עמדת שמירה
10. מחסום בית הדסה - (עמדת שמירה)
11. מחסום בית קברות חבד
12. מחסום גן ארכאולוגי
13. מחסום ז'ילבר
14. מחסום בית רחל ולאה
15. מחסום שכונת אברהם אבינו
16. מחסום בית הדסה
17. מחסום השוק הסיטונאי
18. מחסום ציר המתפללים
19. מחסום עאבד
20. מחסום כניסה למערת המכפלה- מגרש החנייה,
21. מחסום מול בית ספר אל פחאייה,
22. מחסום בכניסה למערת המכפלה מכיוון ציר המתפללים
23 עוד שלושה מחסומים מכיוון הקסבה למערת המכפלה.יש חסימות רבות נוספות שלא צוינו כאן.
המציאות מראה שבכל רגע נתון חיילים יכולים לעכב ולעצור כל פלסטיני: גבר, אשה או ילד. 
Raya YeorDec-18-2025חברון - יוסרי ג'אבר וחלק ממשפחתו
-