חווארה דרום יום א’ 20.11.05 אחה”צמשקיפות: יהודית ב. ,גלית ג. , נועה פ. (מדווחת)15.30 במחסום הדרומי כמויות גדולות מהרגיל של מוניות המפלסות דרכן בצפיפות הגדולה . זרם גדול של אנשים מכיוון המחסום הצפוני. בעמדת הבדיקה 4 שוטרי מג”ב שכהרגלם בשבועות האחרונים עוצרים באופן אקראי צעירים – גם אלה ההולכים לשכם וגם כאלה שאך לפני דקות אחדות חיכו זמן רב במחסום הצפוני ונבדקו בקפדנות ע”י החיילים שם. פנייתנו לשיק ולגיל לא הועילו, למרות שהבטיחו לבדוק. גלית נשארה בדרום לעקוב אחר הקורה . המגב”ניקים שבתלבושתם והתנהגותם אצלנו זכרונות אפלים, מעוררים כנראה גם אצל הפלשתינים יראה המביאה אותם להתייצב ולהגיש את התעודה גם אם לא נקראו לכך והמגב”ניק התורן רושם בחריצות רבה את פרטיהם במחברת (הרשימות במחשב כנראה לא עומדות לרשות המג”ב).15.40 במחסום הצפוני מאות אנשים עומדים מסודרים בתור המשתרע כאילו עד אין סוף.היינו בטוחים שלפנינו משמרת קשה עמוסת בעיות. ניסינו לברר כמה זמן מחכים , הרוב טענו שמחכים כ – חצי שעה 20 דקות. בעמדות המגנומטרים הופעלו 4-5 עמדות 4 חיילים שניים מכל צד בדקו ידנית תיקים ודרשו הרמת חולצה מעיל ולעתים גרביים וחגורה.בעמדת התעודות עבדו 3 עמדות ללא הפסקה. התור הנקרא הומניטרי פעל גם הוא כל הזמן.זרם הבאים היה הרבה מעל הרגיל והאנשים המשיכו לזרום כל הזמן.רק לקראת 16.30 התרוקן המחסום כמעט כליל. לא הצלחנו לברר את סיבת העומס.יש לציין שמפקד המחסום סמל רפאל פעל לאורך כל הזמן בשקט הסתובב בין העמדות השונות ודאג שהכל יתנהל כמצופה ממנו.כמעט ולא שמענו צעקות מפי החיילים והם עבדו בלי ההתחכמויות המקובלות למרות שהעומס (לפי הדווח של אולג) התחיל עוד בשעות הצהרים המוקדמות. 16.30 יצאנו לבית פוריק ושם כבר היה סיפור אחר.