חווארה ובית פוריק, יום חמישי, 28 באוקטובר, אחה”צ משתתפות: שלווה כ’, רוני ק’ (מדווחת) בגלל אילוצים שונים, משמרת קצרה של כשעתיים. בתחילתה שהינו בבית פוריק זמן קצר.14:10 – 14:25 בית פוריק שקט ומרגוע במחסום. את המקום מאיישים חיילי מילואים אדיבים (אותנו הם מקדמים ב”סחתיין” כשאנחנו מציגות את עצמנו). תנועה דלילה של בני אדם – כולם עוברים ללא בעיות, כולל “תפאדל” ותודה. מתפתחת שיחה קצרה בינינו לחיילי המחסום, עם שאלות כמו “מה יהיה הסוף” ואפילו “מה אנחנו עושים כאן” – כל זה בניגוד כה ברור למתרחש בחווארה.14:35 חווארה צפון עוד בדרך העפר אל המחסום פנו אלינו אנשים והתאוננו על כך שקצב ההתקדמות בתור אטי לחלוטין. כשאמרנו שנשתדל לעזור אך איננו יודעות עד כמה זה יצליח, אמר אחד מהם, “אז מה שווה שאתן כאן..”. איש אחר סיפר לנו על בתו, סטודנטית צעירה (לא מא-נג’אח), שעוכבה אתמול כשעתיים, והזדהותנו הפשוטה הובילה לרגשות חמים.במקום עצמו נדחסו אנשים די רבים, בתור ארוך למדי, אל תוך הקרוסלות. בסככת המעוכבים המתינו כ-5 מעוכבים. במהרה הצטרפו אליהם גבר צעיר נטול תסריך ואמו הזקנה עם מטפחת, שהתעקשה להישאר צמודה אליו והתיישבה לידו בסככה. אל הסככה נשלח גם גבר תושב חווארה עם תינוקו בידו, נשות המשפחה המתינו ליד. לדבריו, המשפחה כולה חוזרת מחתונה, שהתקיימה בשכם אתמול. לו עצמו היה זה הביקור הראשון בשכם מזה שלוש שנים. מאחר שהחיילים נראו עסוקים כל העת בדברים אחרים וגם לא נענו לפניותינו, בירכנו על כך שהאיש נראה שלו מאוד והוא גם אמר לנו זאת.בשלב מסוים ניסתה שלווה לצלם ואז התפרצה עליה החיילת היחידה במחסום, שאיימה להזעיק משטרה. אליה הצטרף בגסות חייל-מתנדב.15:15 חווארה דרום בסככת המעוכבים כ-8 בני אדם, כמה מהם מחכים כשעתיים. כל זה לא משנה לצוות הצבאי שעוסק בהתקנת גדר התיל סביב הסככה – הגצים עפים לכל עבר, על המעוכבים, עלינו.בצוות המאייש את העמדות המתנדב הבלתי נמנע, אך גם כמה חיילים שלכאורה מאזינים לנו. כל זה לא עוזר, למשל, למשפחה צעירה ממזרח ירושלים שהגיעה למחסום בדרך לביקור משפחתי בשכם לרגל הרמדאן, ממש לפני שהלכנו. לאיש הורים בשכם ותעודת זהות פלסטינית, לאישה, ילידת מזרח ירושלים, תעודת זהות ישראלית, וכך נמנעת מהם ומתינוקם הכניסה. 15:25 : המשפחה מחווארה, כולל הגבר המעוכב עם תינוקו, שפגשנו במחסום הצפוני, חולפת במחסום הדרומי, לרווחתנו. כך גם האיש ואמו הזקנה עטופת המטפחת שהתעקשה להישאר על ידו.16:00 : אנחנו מתכוננות לעזוב, אך התורים מתמלאים מאוד. לחייל שבא להשגיח, “לעשות סדר”, אנחנו מציעות שפשוט יעביר את תור הנשים, שם מצטופפות נשים זקנות רבות, והוא אמנם עושה כך.לא הצלחנו לעזור למשפחה ממזרח ירושלים. שירן, קצינת פניות הציבור, טענה שהסדר ביקורם ייקח שבוע.עזבנו למגינת ליבנו. במהלך שהותנו במחסום הצפוני ביקרו במקום דינה ג’ ורות ק’ שהיו בסיור עם שלושה עובדים של פרויקט הסכם ג’נבה. נוכחותם חיממה את הלב ותרמה לאווירה “פתוחה”, לפחות לתחושתי הסובייקטיבית. בדרכנו חזרה, בצומת ג’ית, עצרה אותנו משטרה. אני, שישבתי מאחור לא חגורה קיבלתי קנס – לתשומת לב כולן.