חווארה, יום שלישי, 4 באפריל 2006, בוקרצופות: יעל פ. רחל א. (רשמה)08.20צומת תפוח: עמוס מאוד. מכוון חווארה כ-55 מכוניות.מכוון מערב 17.חווארה:יום סגרירי ואפור. גם האווירה במחסום אפורה ועכורה. כל הזמן עומדים בין 40-70 איש בתור לפני הבדיקה הפיזית.לשאלתנו, המת”ק טוען שבגלל הפיגועים שהיו הבדיקה היא עתה קפדנית במיוחד. לא מאפשרים לנו לגשת קרוב ולראות. יש אמנם שתי נקודות בדיקה אך די קשה להשתכנע בהסבר שלו. אנו צופות בבדיקות פעמים רבות, והן בהחלט נראות לנו ברוב המקרים יסודיות ומהימנות. כך שלא ברור מה שקורה כאן היום. קשה שלא לחשוד שזוהי מעין שביתה איטלקית. שיחכו קצת. שום דבר לא בוער להם. יש החמרות רבות: הבידול הרגיל, ונוסף לכך כל בני 15 -30, גברים וגם נשים, מנועים מלצאת משכם.כל הצעירים מוחזרים. טוב, לזה כבר רגילים. אך הפעם גם נשים. משפחות שבהן גבר ואשה ואמא של אחד מהם. האשה הצעירה לא מורשית לעבור, ואז כל המשפחה חוזרת. אוטובוסים ומוניות מנועים מלהכנס לשכם. בכל זאת משהו קצת יותר חיובי: אשה עם דרכון ירדני, שנשלחה בהתחלה בחזרה לשכם, מקבלת רשות מעבר לאחר התערבות מפקד המחסום וקצין המת”ק.אחד החיילים מדבר בגסות אל הפלשתינאים. כשהערנו לו על כך התחמם, והתפתח ויכוח. מפקד המחסום קרא אותנו לסדר, ודרש שנפנה רק אליו ולא נדבר אל החיילים. הבטחנו שנציית, וסיפרנו לו על התנהגות החייל. הוא הבטיח להתייחס לעניין, אך איננו יודעות אם עשה זאת. שני גברים לבושים היטב, בדרכם להכנס לשכם, טועים והולכים בדרך המיועדת לכלי רכב ולא במעבר המגודר המיועד להולכי רגל.זוהי אגב טעות שחוזרת שוב ושוב, לא טרחו לשים חץ או שלט מכוון.החיילים קוראים להם לחזור וללכת במעבר המגודר. אחד מהם מתרגז ומתעקש. הוא רואה בהוראה זו התעללות ועלבון. החיילים מתרגזים. מתפתח ויכוח קולני. האיש מתעקש . כולו מלא זעם ועלבון. חברו מנסה להרגיע אותו ונכשל. החיילים כועסים. הם רואים בהתנהגותו חוצפה. הסוף: החיילים מחרימים את תעודת הזיהוי שלו והאיש חוזר כלעומת שבא. הוא כבר לא יגיע היום לשכם.וחוויה קצת סוריאליסטית: מאחורי גדר הבטון המפרידה בין המחסום לבין כביש המתנחלים, מופיע מתנחל. הוא טיפס על הגדר, זרק אלינו שלש ביצים וקילל אותנו. לא הצלחנו לשמוע את דברי הקללה, וגם קשה היה להחליט אם הביצים היו קשות או רכות, ואולי סרוחות. בכל מקרה, הבנו את המסר. בחזרה לתפוח: עדיין התור מכוון חווארה הוא של כ-60 מכוניות.