מחסומי חווארה,צומת תפוח (זעתרה), בית פוריק יום ראשון 29.11.06 אחה”צמשקיפות: נועה פ., יהודית ב., גלית ג. ונעמי ל. (רשמו)צומת תפוח (זעתרה)15:15 – כ – 30 מכוניות ממתינות מכוון מזרח. כשאנו מתקרבות כל החיילים מתגודדים סביב אדם מבוגר והדור מראה ומתחקרים אותו לשמות עשרת ילדיו. הוא מתחיל למנות אותם והחייל אומר “אמרת רק 7, איפה עוד 3?” והוא מונה אותם מחדש. החייל חוזר על השמות בטלפון. בינתיים כל התור עומד והמכוניות צופרות.האיש הוא אזרח אוסטרי מאז 1955, רופא אורטופד מומחה המגיע מידי פעם בהתנדבות לפלסטין כדי לעזור בתחום התמחותו. הוא ממתין כבר שעה וחצי שיתנו לו לעבור את צומת תפוח כי נקרא לנתח ילד פצוע הממתין לו. החיילים אומרים ש”אין לו תעודה מזהה”, דרכון אוסטרי זה לא תעודה מזהה, והם מחכים להוראות החטיבה. התקשרנו למוקד של הצבא ( רז) ותוך פחות מ- 5 דקות הגיעה הוראה לשחרר את הרופא לדרכו. בינתיים יהודית דיברה איתו בגרמנית על לימודיו ועבודתו באחד מבתי החולים הטובים באירופה והוא ניסה להבין מדוע דרכון אירופאי אינו מסמך מזהה בצומת תפוח. לא יכולנו אפילו להתחיל ולהסביר.בנוסף מעוכבים חצי שעה 3 אזרחים ירדנים הגרים ברמאללה ונסעו לטול כרם לביקור קרובים בחג. עכשיו משהם חוזרים לא מאפשרים להם לעבור. מפקד המחסום מבקש את תעודת הזהות של המארח שלהם ברמאללה. רק בשעה 17:30 התקבלה ההוראה מהחטיבה לשחרר אותם לדרכם. מהמוקד של הצבא נמסר לנו שאנשים הנמצאים בשטחים ללא תעודת זהות פלסטינית או ויזת כניסה לישראל בתוקף נחשבים לשוהים בלתי חוקיים ויש אפשרות שיגרושו. נהג מונית מסיע ילד כבן 14 שגר בסלפית והלך לבקר חבר במרדה. מפקד המחסום והחיילים נוטים לאפשר לו לנסוע אבל חיילת מ”צ מאיימת ש”אם אתה מעביר אותו אני הולכת מכאן” ומתעקשת שאם אין לו תעודת לידה או הורה מלווה הוא לא רשאי לעבור. תעודת הזהות של נהג המונית נלקחה על ידי החיילים והוא נשלח לעמוד בצד. הוריו בעבודה. אנו מבקשות שינסה לאתר את אביו של הילד כדי למסור לחיילים את מספרי תעודת הזהות שלו ושל אביו. מפקד המחסום לוקח מאיתנו את המספרים ומבטיח לטפל ואכן לאחר זמן הנער הורשה לשוב לביתו.בזמן נוכחותנו במחסום מפקד המחסום וחייליו (להוציא חיילת מ”צ גסת רוח שניסתה למנוע מאיתנו לדבר עם הפלסטינים) התנהגו בכבוד ואכפתיות אל המעוכבים והשתדלו מאוד לטפל ולזרז את שחרורם אלא שבחטיבה לא בוער כלום והתשובות בוששו מלהגיע.בצומת יצהר לא היה מחסום (גם בדרכנו חזרה).מחסום חווארה16:10 – אדם כלוא בצינוק הקטן והוא מראה לנו פנס בולט על מצחו. מוקדם יותר פרצה תגרה בין 2 קבוצות של פלסטינים באיזור המוניות והחיילים סגרו את המחסום והלכו כולם להפריד בין הניצים. לדברי האיש הכלוא הוא בא לקחת את אחיו שהיה מעורב בקטטה הביתה ואז נעצר על ידי הקצין (הסמ”פ) שהחטיף לו מכה במצח עם הקסדה והורה לכלוא אותו בצינוק עד השעה 17:00. לדברי מפקד המחסום הדבר נעשה כדי להגן עליו ועל האחרים שגם הם הובלו למחסום אבל שוחררו לפני בואנו.קרוב לשעה 17:00 הבחור שוחרר.מהסיבה הזו, לדברי מפקד המחסום, הצטבר עומס רב של אנשים בתורים ומכוניות. 13 מכוניות בכניסה לשכם מדווחות על זמן המתנה של שעה. מפקד המחסום מעביר 2 מכוניות וסוגר שוב את מעצור הפלסטיק. 7 חיילים וחיילות ביניהם נציג המת”ק עומדים ומסתחבקים, מקשקשים ומצחקקים עם הידיים בכיסים והמכוניות ממתינות. קצין המת”ק מסביר שבגלל העומס תחילה העבירו את התור ה”הומניטרי” ולכן המכוניות ממתינות. עד סוף המשמרת המתינו המכוניות, מפקד המחסום וחייל נוסף ניגשו מידי פעם והעבירו אותן אבל אף אחת לא עברה ללא המתנה של לפחות 20 דקות. גם בתור המכוניות היוצאות העניינים התנהלו בעצלתיים.16:25 – בתור הולכי הרגל, כולל התור הצדדי של הנשים, הילדים והמבוגרים מעל גיל 45 העניינים מתנהלים באיטיות בלתי סבירה. ביזמת אחד החיילים גברים מבוגרים מתבקשים גם הם לעשות (לעיני הנשים) סטריפטיז חולצה ומכנסיים, דבר שמעכב עוד יותר את המעבר. הנשים נדרשות לפתוח את חבילותיהם על השביל הרטוב. הסככה מלאה וצפופה עד סופה, דחיפות וצעקות ומידי פעם החיילים צועקים “אירג’ה” והצעירים משתדלים לשוא להסתדר בשורות. בדוחק הזה אף אחד לא יוותר על מקומו שנקנה ביסורים ויסכים ללכת אחורנית.פונה אלינו סמי מסאוויה ומציע לנו לקנות שמן זית משובח כדי לעזור לחקלאי האיזור. הוא מדווח כי המצב הכלכלי בכפרים קשה ביותר וכל דבר יעזור. המחסומים הופכים את חייהם של התושבים לעוד יותר בלתי נסבלים.על כביש האפרטהייד המוביל לבסיס ולהתנחלויות עומד ג’יפ משמר הגבול ומציק לעוברים אל שכם והבאים ממנה, מחטטים במחברות ובספרים של הסטודנטים, מחטטים בטלפונים הניידים, דורשים מהגברים לעשות את סיבוב הרמת החולצה והמכנסיים, שורקים ונועצים עיניים בבחורות הפלסטיניות. תוך כדי שהתלוננו במוקד של הצבא הסתלק הג’יפ מהמקום.17:00 – תור האנשים בסככה משתרך הרבה מעבר לה, המוני אנשים והתור ה”הומניטרי” סגור. נשים וגברים דחוסים יחד והילדים מעוכים ביניהם. משנפתח התור מי שאינו עומד בקריטריון הגיל נדרש “לעוף אחורה” ולהתחיל את מסלול ההמתנה מחדש. כך מופרדים בנים מהוריהם, בעלים מנשותיהם – והנשים והילדים ממתינים מעבר למחסום שעתיים נוספות כדי להתאחד מחדש.17:50 – נציג המת”ק עוזב למרות התורים האיומים. חייל אחד מאבטח את החיילת הלועסת, ממשש את הבחורים, “תוציא, תוציא את מה שיש לך בכיס”, נוגע ומעיר הערות לדוגמא: “מה, אתה הומו? מה זה הציור הזה?” לפלסטיני שעבר עם מחברת שעליה דמות מצוירת. כעס ותסיסה בתורים “נמאס לנו…כמה אפשר…זה איום ונורא…” והרבה דברי נאצה . זמן המתנה בתורים מעל שעתיים.בעל משאית קירור קטנה מרמאללה מציג את כל האישורים הנדרשים לתנועה בכתר ומבקשר לצאת . מפקד המחסום, סג”מ , שולח אותו לעוורתא כשהוא פוסק בנחרצות ש “כאן משאיות לא עוברות”. המחסום בעוורתא כבר סגור והאיש מתחנן, כמעט בוכה. הבוקר נכנס לשכם ללא בעיות כדי לתקן חלק במשאית, יש לו את כל האישורים, ומה יעשה עכשיו? ולאן ילך? מפקד המחסום שולח אותו למחסום בית איבא, למחסום 408 (אסירא א-שימלייה), “לא אכפת לי, רק לא מכאן”. הסברנו לו את המשמעות של נסיעה לרמאללה דרך מחסום 408 והוא “אם אני אתן לו לעבור, אחר כך הוא יתקשר לחברים שלו וכולם ירצו לעבור, כולם אומרים שהם חולים וחושבים שמגיע להם אז אף לא עובר וזהו” . לא עזרו גם הטיעונים על כך שהמשאית ריקה, מותר לו להפעיל שיקול דעת, חמלה והתחשבות “אז למה הוא איחר? בעיה שלו”. עוד הוא מחזק את טיעוניו בענייני בטחון המדינה והמחבלת מטירה שעמדה להתפוצץ ברעננה והאיש עומד כלאחר יאוש ועל סף בכי, התקשרנו אל ראש המת”ק שהבטיח לשלוח קצין מטעמו למחסום. לאחר 10 דקות הגיע דגש ונאלץ להסביר למפקד המחסום באריכות שרכבים עם אישורים המותרים למעבר בעוורתא, כאשר המחסום שם נסגר מותרים למעבר גם במחסום חווארה. היה ויכוח ( שאת תכנו לא שמענו כי החלטנו לזוז הצידה כדי שלא לעצבן את הצדדים) שבסופו האיש שוחרר לדרכו שמח וטוב לב ומזמין אותנו לביתו שבארם. לאחר שנסע אמר לנו מפקד המחסום “ממילא הייתי מעביר אותו בסוף, רק רציתי שילמד לקח ולא יבוא לכאן יותר”.מחסום בית פוריק ( על כביש האפרטהייד בין התנחלות אלון מורה לאיתמר)משקיפות: נועה פ., נעמי ל. בודדים במסלול הולכי הרגל עוברים מהר, ללא מופעי סטריפטיז, סיבובים והצקות. הקרוסלה נפתחת בלחיצת כפתור חשמלי על ידי החיילים. רכבים עוברים לאחר בדיקה קצרה ומהירה. לאחר הגזירות האחרונות שרק תושבי בית פוריק ובית דג’אן מורשים להיכנס לכפריהם נשאלת השאלה איזו מטרה משרת המחסום בכך שהוא מונע מהתושבים (כ-20 אלף) לחיות בבידוד מוחלט? איך מתקיימות שם חתונות והלוויות? מה קורה עם המסחר? כיצד משפיע הדבר על חיי המשפחה? ומה לכל זה ולביטחון?