חווארה צפון, יום ב’ 1.11.04 אחה”צ משקיפות: כליל ז’, שרה ק’ (מדווחת) תמצית המחסומים החשמליים שהוקמו במחסומים גרמו דרדרו את המצב במקום לשפרו. הם יצרו מצב של שוק בשר: כל האנשים נדחפים לעבור את הקרוסלות, תוך כדי לחץ, צעקות ומתח. השליטה מרחוק בקרוסלות יוצרת מצבים של חנק וסכנת נפשות, בעיקר לילדים. אי אפשר להעביר חבילות גדולות והאנשים נדרשים לבצע לוליינות כדי להעבירן מעל הקרוסלות.זו תעודת עניות חמורה לישראל. מפתחי הטילים וציוד אלקטרוני משוכלל יכולים למצוא פתרון סביר יותר לבידוק אנשים בקצת מאמץ ורצון טוב.במקום היתה משאית לבדיקת מזוודות. בצד שבו יצאו המזוודות אחרי בדיקה לא היה שולחן שיקלוט אותן והן פשוט “עפו” על האדמה, אלא אם בעליהן מיהרו לתפוס אותן עוד קודם לכן. הרגשה של זלזול תהומי וחוסר ניסיון לגלות יחס אנושי כלשהו.היתה אתנו אורחת מחוג לקולנוע והיא צילמה את המתרחש ליד הקרוסלות ובמחסום כולו. מהלך המשמרת יצאנו לדרך באחור רב בגלל חסימות כבישים בעקבות הפיגוע בשוק הכרמל, שיצרו פקקים ענקיים. הגענו אל המחסום במכונית פרטית בשעה 14:30.עם בואנו שמחנו לראות שהסירו את הסבכות מסככת המעוכבים. הבודקה של החיילים זזה קצת יותר צפונה.להפתעתנו לא היו כלל מעוכבים בסככה. אך לעומת זאת מצאנו במקום דוחק רב של אנשים ליד הקרוסלות. רק שני חיילים בדקו אותם והתור התארך והלך.גברים צעירים קופצים מעל הגדר בין שתי הקרוסלות ומעוררים כעס רב אצל הממתינים בתור.נשים עם חבילות גדולות התקשו לעמוד בתור ולהגיע אל הקרוסלות. הצענו להן את עזרתנו והעברנו את החבילות לצדה השני של הקרוסלה. מייד קפץ עלינו מפקד המחסום וצעק שאנחנו מחבלות בעבודה ומסכנות את החיילים משום שהעברנו חבילות בלי בדיקה. כזכור, הבדיקה מתבצעת רק אחרי הקרוסלה השנייה!בכלל הייתה הרגשה של עוינות מצד החיילים. נדמה היה שהם מעוניינים להתעמת אתנו. במקרה הטוב התעלמו מאתנו.כלי רכב נבדקים בקפידה, גם בעזרת כלבים לגילוי חומר נפץ. תעודות הזהות של כל הנוסעים נלקחות לבדיקה אבל היא מסתיימת תוך דקות אחדות.14:50 שלושה מעוכבים. קצב הבדיקה של האנשים איטי מאוד כי רק שני חיילים בודקים ומדי פעם נתקעת הקרוסלה החשמלית. גם כך קשה מאוד לסובב אותה כי שלושה אנשים “יושבים” על כל כנף. הקרוסלה מופעלת מרחוק על ידי החייל וקשה לדעת מהזמזום איזו קרוסלה מופעלת. אין אור ירוק או כל סימן אחר שהקרוסלה מופעלת. ממש לתפארת מדינת ישראל.15:00 מפקד המחסום, סג”מ א., וחייל נוסף ניגשים לעזור בבדיקה כאשר רואים שהעומס מחריף. גברים ש”מקצרים” את התור וקופצים מעל הגדרות, נתפסים על ידי החיילים ומוחזרים לאחור. אך הם מנסים שוב ומדי פעם מצליחים לקול מחאותיהם של הממתינים מאחורי הקרוסלות.15:30 10 מעוכבים. שניים מהם סטודנטים מאוניברסיטת א- נג’אח. 16:00 הקרוסלה נתקעת בתור של הנשים. אחרי דקות ארוכות מצליחים להפעיל אותה שוב. בינתיים נתקעו בה שלוש נשים במצב של לחץ, מחנק וחוסר אונים מוחלט. קצין בדרגת סרן מצטרף לבודקים את תור הנשים ומתחיל לזרז את העברתן. הסטודנטים מבקשים את עזרתנו. הם חוששים שיאחרו את ההסעה לכפריהם ואינם מבינים מדוע מעכבים אותם. פנינו אל סא”ל ראאד מהמת”ק לברר אם אפשר לעזור להם. הוא אמר שבגלל הפיגוע נוצר לחץ גדול ואי אפשר לזרז שום דבר. אבל אחרי רבע שעה משוחררים רוב המעוכבים ובהם גם שני הסטודנטים. נשארים מאחור עוד שלושה מעוכבים.מגיע לאזור אל”מ מחיל הנדסה שהיה בעבר בקשר עם חנה ברג ומכיר את הארגון. הוא מלווה בקבוצה של קצינים נוספים. אנחנו ממש זועקות לעברו את הקשיים הנוראים שהקרוסלות יצרו. הוא מקשיב בסבלנות והולך לעקוב מקרוב אחר המתרחש.מקי ניגשת לשוחח אתו והוא מספר לה שהוא מגיע למקום כל יומיים כדי לראות מה אפשר לעשות. הוא מודע לקשיים הרבים שהקרוסלות יצרו. השאלה אם המודעות תוביל גם למעשה.16:30 3 מעוכבים. התור של הנשים קצר יותר אך עדיין לחץ גדול בתור של הגברים.אנחנו מתארגנות לעזוב את המקום כדי לא לנסוע בחושך, אבל אז מתברר שענת ניסתה לעזור לפלסטיני שסבל מבעיה רפואית כלשהי והוא ניצל את תמימותה וניסה לגרום לכך שהיא תעביר לו חבילה בלי בדיקה. ענת נשארה עומדת ליד הקרוסלה, כי כל כוונתה הייתה לעזור להעביר את החבילה מצד אחד של הקרוסלה לצד השני.מפקד המחסום העוין, סג”מ א., מאשים את ענת שניסתה להעביר חבילה בלי בדיקה. הוא מבקש את תעודת הזהות שלה, רושם את הפרטים ומתכוון להזמין את המשטרה. כל הסברינו שלא היתה כל כוונה להעביר את החבילה מעבר לקרוסלה הראשונה, לא הועילו. לבסוף מקי הצליחה לשכנע אותו שעלינו לחזור בכוחות עצמנו לתל אביב והעיכוב יגרום שניסע לבדנו בחושך. הוא מניח לנו לעבור. המסקנה: עלינו להיות זהירות מאוד ולא לתת מצד אחד פתח לחיילים להתנפל עלינו ללא צורך ומצד שני, לאפשר לפלסטינים לנצל את תמימותנו.