חווארה צפון, יום ה’ 24.2.05 אחה”צ משקיפות: גלית ג’, רוני ק’ (מדווחת)אורחים: אינה וג’ון – חברי ארגון אמנסטי מנורווגיה משמרת מ- 14:00 – 17:00 תמצית: התראות מסוג לא ברור ואופן התפקוד של חיילי סדיר חדשים במחסום (זה יומם השלישי כאן), שמתעקשים לבדוק באופן יסודי כל אדם שעובר במחסום – כולל נשים זקנים וטף – גורמים לעיכובים קשים ולסבל רב במחסום.14:00 : מיד כשהגענו נאמר לנו שישנה “התרעה חמה”; מה טיבה לא ברור, כי אין שום הפסקה בפעילות והתנועה לכאורה ממשיכה. בנוסף, המגנומטר מקולקל – עוד סיבה, כך נאמר, לבדיקות יסודיות במיוחד. בפועל פירושו של דבר שגברים שמגיעים לעמדת הבידוק צריכים להרים את הגופיות /החולצות ולחשוף את גופם, כדי שהבודק – ולעתים הבודקת – יראו שאין עליהם מאום, וזה קורה גם ב”תור ההומניטרי”, שם נשים זקנות ממש צריכות לפתוח את כל המטלטלין ולעמוד בבדיקות קפדניות. כל התהליך הזה מאיט ממילא את כל התנועה, למרות שבשעה מוקדמת זאת מדובר רק בכמה עשרות המגיעים למחסום.בשלב זה בסככת המעוכבים 6 בני אדם, אך תוך דקות אחדות מספרם עולה לכ-25. המספר הזה נשמר, ולקראת השעה 16:00, כאשר ישנה הסלמה, הוא אף עולה.רוב המעוכבים צעירים, לחלקם יש תסריך, אך בעבור כולם זמן ההמתנה הממוצע הוא כשעתיים.בצינוק ליד עצור מבוקש, שלפי הערכת הזמן האופטימית ביותר, של נציג המת”ק, עומד שם כבר שעה וחצי – האיש עצמו מדווח על מעצר משעות הבוקר. הוא ימשיך לעמוד שם לפחות עד 17:00, סיום המשמרת שלנו.ככל שעובר הזמן המראה מציק יותר – אין לו שום אפשרות לשבת; הוא עומד בתנוחה אחת, כשרק חלק של ראשו נראה מבין החרכים. בשלב מסוים מגיע למקום קרוב משפחה שמבקש להעביר לו אוכל ומים, ולבקשתנו החיילים נעתרים. אך מלבד זאת, הוא נטוש לגורלו. במהלך המשמרת התקשרנו למוקד להגנת הפרט, שהפנה אותנו למוקד ההומניטרי(כמה פעמים), שטען שלא יוכל להפעיל את השפעתו אלא רק אחרי 4 שעות, שעברו ממילא, ולבסוף לר’ נציג המת”ק, שטען שכל הנושא לא בשליטתו ( המשך להלן).15:00 : אנחנו מנסות להעריך את מספר האנשים במחסום (מתוך תהייה של מדוע הדברים קשים כל כך), ומעריכות שישנם כ-200.בתוך כך אנחנו מבחינות באיש מבוגר, שעומד ממש ליד סככת המעוכבים, למרות שנשלח פנימה, ונראה די המום. מסתבר שהאיש, תושב מזרח ירושלים הגיע בשעות הבוקר להלוויית מנהל החברה שלו בשכם, הותר לו להיכנס, אך כעת הוא מעוכב, כי “אין לו המסמכים הדרושים”. מראהו המכובד של האיש כנראה עושה את שלו, ולאחר דין ודברים קצר עם א’, נציג המת”ק, שכולל גם כמה דיבורים “חינוכיים” שאמורים להרתיע אותו מלבוא שוב לשכם, האיש משוחרר. (קשה לשער שהוא ירצה לחזור; כאמור, הוא נראה המום לגמרי מעצם הסיטואציה של המחסום.)זהו, אגב, המעוכב היחידי ששוחרר בהשפעת נציג המת”ק א’ – השאר המשיכו להמתין.א’ עצמו חדש בחווארה (לא בצבא); הוא ידידותי אך בשלב זה ,לפחות, לא ממש אפקטיווי.15:25 : קולות רמים של “אירג’ע, אירג’ע” נשמעים מכיוון ה”תור ההומניטרי” [שבהחלט ראוי לפרק נפרד]. על התור מופקד סמל מ’, וכמו שהוא מנהל את הדברים המרכאות באמת במקומן. סמל מ’ שולח זקנות בגיל 70 ומעלה לסוף התור הזה, המתארך, כי “התגנבו”, פותח להן את התיקים והשקים, ובגלל “יסודיותו” נוצר כאן לחץ ומתח. זמן ההמתנה הממוצע בתור הזה כחצי שעה, מעט פחות אם האיש הוא נציג אירופי בארגון בינלאומי(והיו כאלה, אלא שלא נראה שלסמל מ’ ישנה איזושהי מודעות – למשל, שהוא עומד מול אזרחים – מלבד ההשפעה הצבאית).15:45 : קולות של התמרמרות מגיעים מן ה”תור ההומניטרי” – הדברים מגיעים כמעט לקטטה. המפקד ב’, בהכנה לסיום המשמרת שלו נוכח לבסוף שהסמל הצעיר הוא הבעיהומעביר אותו לצד השני, לאזור הסככה. במקומו עוברת לנהל את התור זה השוטרת הצבאית א’, שההתנהלות שלה לא שונה בהרבה.באותו זמן, במקבץ אחד, משוחררים מעוכבים רבים מן הסככה, אך במהרה מעוכבים רבים אחרים יתפסו את מקומם.16:00 : ב’ ורוב החיילים מסיימים את המשמרת. לפני שהוא הולך אומרים לנו החיילים שהתקבלה עוד התרעה. כעת כמה מעמדות הבדיקה נותרות לא מאוישות ועמדת הבדיקה של הנשים נשארת נטושה.כל זה מתרחש בשעה שלמחסום מגיעים אנשים רבים, והמראות המוכרים של המוני בני אדם הנדחסים בתורים ארוכים אל תוך אזור הקרוסלות חוזרים על עצמם.בערך אז מגיעות עפרה ונילי מן המחסום הדרומי הריק, ובמבט של מי שרואה בבת אחת את התמונה הכללית (אנחנו היינו שקועות בפרטים), הן מזדעזעות מהמון האדם, מן היחס, והבלגן..16:30 : אישה זקנה אחת שבקושי הולכת ושלא יכלה לשאת עוד את העמידה בתור הנשים יצאה ממנו והתיישבה עם שקיה ליד הסככה. סמל מ’ עוד רצה להחזירה אל התור, אך הפעם, תוך חילופי דברים קשים, שחררנו אותה מן האבסורד.17:00 : אנחנו עוזבות; לפני כן מדווחות לר’ נציג המת”ק על המתרחש, ומזכירות לו גם את המבוקש שממשיך להמתין.* היום, שבת, גלית התקשרה למוקד ההומניטרי כדי לברר מה עלה בגורלו של המבוקש. משרשרת של שיחות הסתבר שהאיש (שפרטיו בידינו) מוחזק עכשיו במעצר בחטיבה, ושנכון לעכשיו, איש מבני משפחתו לא פנה לברר מה קורה אתו.[ה’היעלמות’ של האיש והצורה שבה הוחזק במשך שעות ארוכות, כמעט נשכח, במחסום, מציקים. מה האספקט המשפטי של כל זה??]