חווארה, יום א’ 11.7.04, אחה”צ צופות: רות פ., ארזה א. (מדווחת) חווארה צפון המחסום עמוס באנשים המחכים לבדיקה. מספר רב של נשים עם ילדים.אנשים נושאי חבילות גדולות מופנים לתור נפרד משום שבדיקת החבילות אורכת זמן רב יותר.במקרה מסוים, חייל שהחליף חייל אחר שסיים משמרת דרש מתושבים אחדים לפתוח שוב את חבילותיהם למרות שהן כבר נבדקו על ידי החייל הקודם. חוסר תיאום בין החיילים הפוגע בפלסטינים.החיילים מתוגברים על ידי נציג של המת”ק שנמצא במקום בכל משך המשמרת ומסייע בבדיקת העוברים.יש מעוכבים אחדים, צעירים כולם. הם משתחררים בקצב סביר. הם יושבים באזור מוקף בבטונדות, אך יש ספסלים וגם כיסוי רשת. אחד מן המעוכבים הוא חתן שחזר משכם עם מתנות מחתונתו.אין מים במחסום ואנחנו חילקנו למעוכבים בקבוקי מים שהבאנו איתנו. רותי חילקה כובעים לתינוקות שהגיעו בלי כיסוי ראש.זרימה שוטפת של כלי רכב אם כי הבדיקות קפדניות מאוד. חווארה דרום צופות: יהודית ו., שרה ק., (מדווחת) 14:45 – תור ארוך של גברים (יותר מ-40) מחכים בתור אחד. אין הפרדה בין גברים צעירים לגברים מבוגרים כפי שהיה מקובל במקרים רבים. כ-10 נשים מחכות בתור נפרד. הנשים נבדקות במהירות ולעומת זאת, התור של הגברים מתקדם בעצלתיים – כחצי שעה המתנה.7 מעוכבים מחכים בבטונדה שאין בה ספסלים וגם לא צל. הם טוענים שהם מחכים כבר שעות אחדות.כל אזור המחסום עדיין לא מוצל ולא נראה שיש התקדמות כלשהי בעבודות פרט לבטונדה של המעוכבים.מפקד המחסום והחייל הבודק את הנשים עוינים כלפינו במקצת. המפקד מגלה נוקשות כלפי הפלסתינים וכשביקשנו שימתן קצת את הטון ענה שכך הוא רוצה לדבר אתם. רק אחר כך הוא פנה אלינו, שוחח אתנו וגילה אדיבות רבה יותר. כשביקשנו הסבר על קושי כלשהו הוא ענה בדרך כלל באדיבות.הבדיקות קפדניות בגלל הפיגוע שהיה באותו בוקר בתל-אביב והידיעות שהמחבל נמלט לכיוון שכם, על פי דיווחי החיילים.5 מכוניות ממתינות בתור, בהן שני אמבולנסים. משך ההמתנה והבדיקה כרבע שעה. 15:00 – מפקד המחסום משחרר 5 מעוכבים ומבקש מהם לסדר אישור מעבר כדי שלא יעכבו אותם שוב.4 אזרחים זרים אינם מורשים לעבור. שלושה מהם קרובי משפחה שהגיעו דרך גשר אלנבי. לשניים מהם דרכון גרמני ולאחד דרכון ירדני. הם טוענים שבאו לבקר את האמא-סבתא שהיא בת 80 וחולה. אף אחד במעבר לא התריע בפניהם שהם זקוקים לאישור כדי לעבור לשכם.אזרח אחד הוא תושב ארה”ב ויש לו משפחה בשכם.פנינו למת”ק וביקשנו את עזרתו. כעבור כחצי שעה הגיע סג”מ א. הוא דובר ערבית שוטפת ונוהג באדיבות בכל הפונים אליו. הפעם הייתה תחושה שהוא מגבה את מפקד המחסום ואינו משנה את החלטותיו. בעבר הוא הראה גמישות רבה יותר.בסופו של דבר, האזרח הירדני הורשה לעבור משום שאמר שהוא מתכוון להוציא תעודת זהות פלסטינית.האזרח האמריקאי הורשה לעבור אחרי שאביו הגיע למקום והפעיל קשרים אישיים משלו.שני האזרחים הגרמנים לא הורשו לעבור. הם הופנו לקבל אישורים במת”ק.פנינו לעזרתו של דן גולדבלט\ עוזרו של ח”כ ברונפמן וביקשנו לטפל בנושא כבעיה עקרונית שנתקלים בה לעתים קרובות במחסומים – מגיעים אזרחים זרים שאינם יודעים שעליהם לסדר אישור מעבר לשטחים. אף אחד לא מסביר להם זאת לא בשדה התעופה בלוד ולא בגשר אלנבי או במעברי גבול אחרים.בסופו של דבר הם התחמקו לשכם בלי אישור. השאלה אם יצליחו לצאת משכם בלי קשיים.ביקשנו את עזרתו של נציג המת”ק גם במקרה של שני צעירים שעוכבו למרות שנשאו אתם אישורים רפואיים לגבי מחלתו של אחד מהם שטען כל הזמן שיש לו כאבי ראש חזקים.בגלל החשש ממעבר המחבל הם נבדקו בקפדנות רבה ואולצו להתעכב שעות אחדות. 15:15 – שוחררו שני מעוכבים נוספים וכרגע אין מעוכבים.אזרח ישראלי מלווה באימו הקשישה אינו מורשה לעבור. הם מנסים להתחמק והחיילים רודפים אחריהם ומחזירים אותם בכעס רב. מתרים בהם שיזמינו את המשטרה כדי לעוצרם. 16:00 – מפקד המחסום מורה לחייל להעביר נשים במהירות בכל מקרה שבו הוא מרגיש שהחייל אינו די יעיל. נשים מופרדות מבעליהן ובגלל שהם מחכים בתור האיטי של הגברים אין טעם בהעברה המהירה של הנשים, כי הן נאלצות לחכות בסופו של דבר לבני זוגם. רק במקרים מעטים הגברים בתור מאפשרים לגברים הנושאים ילדים לעבור.תור הגברים פורץ קדימה לאחר שהגיעה קבוצה גדולה נוספת של גברים. מפקד המחסום ניגש אליהם ומנסה לשכנעם לזוז אחורנית. אף אחד לא זז והעברת אנשים דרך המחסום נפסקת למשך מחצית השעה. רק לאחר שהצטרפו עוד שני חיילים לעזרת המפקד ולאחר שכמה גברים מהתור (דוברי עברית) התגייסו לעזור, הצליחו להחזיר את הסדר על כנו והמעבר מתחדש.נדרשת יותר משעה עד שהתור מתקצר מעט ומחכים בו כעשרים גברים. נשים מועברות באופן שוטף כל הזמן. 17:30 – 8 מעוכבים. שניים מהם מחכים כבר שלוש שעות.מספר המכוניות העוברות מועט יחסית ואין שם תור.מגיע למקום סרן א’ מן המת”ק. אנו פונות אליו ומבקשות את עזרתו לשחרר את שני הצעירים – החולה וחברו, אך הוא מסרב לדבר אתנו.התפלאנו כי בדרך כלל נציגי המת”ק אדיבים אלינו מאוד.מתברר שאחת מנשות הארגון שלנו כינתה אותו בכינויי גנאי – נאצי, פשיסט, ולכן החליט שאינו מעוניין בקשר כלשהו אתנו.ניסינו לבקש שלא יכליל ממקרה בודד לגבי כל הנשים בארגון והתנצלנו בפניו. ואז הוא פנה לטיעון משכנע אחר – בזמן שאני מדבר אתכן איני יכול לבדוק פלסטינים ובסופו של דבר אתן פוגעות במקום לעזור! זו לא פעם ראשונה שטיעון כזה עולה וברור מדוע.