חווארה 4.6.07 משמרת בוקר רחל א, דפנה ל, מיקי פ'(מדווחת)סתם יום חול של כיבוש –שבו משך הנסיעה לאנשים היוצאים משכם לרמאללה בשעה 0600 לוקחת לפחות עד מחצית הדרך בזעתרה שעתיים, ואם יתמזל מזלם ישהו בעוד מחסום רק עוד שעה ואם איתרע מזלם יחכו כשעה וחצי עד שעתיים – ובחשבון אריתמטרי פשוט ניתן לחשב שהמהירות הממוצעת כדי לעבור בפלסטין מרחק של 50 ק”מ היא 12.5 קמ”ש – מהירות של אופניים פשוטים !(אולי גם חמור יגמא את המרחק במהירות זאת) ואם אתה חסר תעודת זהות פלסטנית ויש לך דרכון ירדני שאינו בתוקף בד”כ אינך רשאי לצאת את הכפר אך כשאתה חולה מותר להעביר אותך באמבולנס לבי”ח אך בכל מחסום יארך הבירור כ-15 דקות כדי שתוכל לעבור את המחסום . זה היה חולה שלא הרגיש טוב ולכן כנראה האמבולנס לא הפעיל את צפירתו וחיכה בסבלנות . לצערי ומנסיוני חלק מהאנדשים שהכרתי ,מתו גם כשהרגישו סתם לא טוב. וגם מעוכב שטעה ולקח את תעודתו של אחיו (או אולי לא טעה אלא פשוט לא היתה לו בררה ואיבד את תעודתו) נכלא בחדר הבידוק . לא הכו אותו, אבל אזקו אותו וקשרו פלנלית לעיניו , וכך סתם בהרגל הרוע הבנלי של כיבוש היו חייבים לחנך אותו לשעתיים וחצי ולהפכו לציתן וכנוע ,כי אחרת כבספורו של אורוול “להרוג את הפיל” עלול המקומי עוד לחשוב שהחייל הכובש הוא חלש , והמקומיים האחרים שיראו וייראו .והשוק של ביתא – שוב נסגר כעונש ל-4 שעות ..- ילדים זרקו אבנים – אז צריך לתפוס את הפלסטינים המעטים ש עוד מצליחים להתפרנס בגדה בצוואר …- שישגיחו על הילדים…וכן כמעט אין יוצאים משכם….לא ברגל ולא ברכב …..07:30 צומת התנחלות תפוח(זעתרה) – 20 מכוניות מכוון אריאל . מכיוון שכם – במגרש החניה אוטובוס שיצא ממגרש החניה אחרי המחסום בשעה 0615. האנשים בו רובם משכם והשכימו בודאי בשעה 0500 כדי לחצות ברגל את המחסום בחווארה בשעה 0600. החיילים כפי הנראה חדשים , וזה ענשם של הפלסטינים מדי כמעט שבוע – חיילים חדשים מתלמדים במשך שבוע וכשהם כבר יודעים את המלאכה מוחלפים .הגיע קצין כדי להכשיר את החיילים ואכן מאותו רגע פעולת החיילים משתפרת . מרשים לזקן שלא חש בטוב והוא בדרך לבית החולים לשבת באוטובוס (הפלסטינים אפילו לא העזו לבקש או אולי לעמוד על זכותו זאת לפני כן)התעודות של נוסעי האוטובוס נלקחות סוף סוף לבדיקה , אחרי 20 דקות הן מוחזרות לנהג, וזה אומר לאנשים לעלות ומתכוון לחלק להם את התעודות באוטובוס . פה נזעק החייל :”לא !יש נוהל תקריא את השמות ותתן אותן אחת אחת לנוסעי האוטובוס” . עוד 7 דקות יקרות מפז והם זזים סוף סוף בשעה 08:10 בשעה.עוד שיפור שהיה מואיל יותר אם הקצין המכשיר היה מגיע שעה קודם עם תחילת שעת הלחץ – כאשר חלק מהחיילים בודקים בעמדות הבדיקה, מספר חייילם אחרים נשלחים לבדוק את המכוניות בהמשך התור וכך מעבירים את המכוניות הללו במהירות ובלי בדיקה נוספת ע”י עמדות הבדיקה . אוטובוס מגיע בשעה 0800 ובו ידידנו זכריה . שלום וצ’פחות -הוא בדרך לעבודה בשומרי משפט היום . האוטובוס הזה התמזל מזלו ובדיקתו נמשכת רק 20 דקות , אך זכריה החליט שכנראה יאחר היום לעבודה וויתר על ירושלים . יעבוד היום בגדה . יחכה ליום שבו החיילים כבר יהיו מיומנים יותר…אמבולנס בתור הומניטרי מחכה כבר כ-7 דקות . המפקד עומד ומתקשר . נגשנו לברר. מסתבר שיש בו בעל תעודה ירדנית . מסוכן? לא, אבל חסר זהות בהיותו חסר תעודה פלסטינית . אמרנו לחייל שהוא חולה ובמקרים הומניטריים מעבירים . תשובתו: הוא לא חולה – הוא לא מרגיש טוב.יחי ההבדל הקטן- שלא תמיד עוזר כשמלאך המוות מתעתע. אחרי 8 דקות מגיעה הוראת המעבר.קווינו שבמחסום הבא לא יעוכב האמבולנס או שלפחות באמת האיש רק לא מרגיש טוב .נגשנו לברר אם יש הגבלות היום , אך המפקד הודיע לנו שהוא לא אוהב אותנו(לפחות זה לא היה תורץ לגנסות לגרשנו) ושאסור לו להגיד את ההוראות .במוקד הצבא הודיעו שהיום אין בידול ,אך יש בידוק מלא על אזורי צפון הגדה מקלקיליה עד שכם .עזבנו – עדיין לאורך התור כ-25 כלי רכב במורד הגבעה (כאן לפחות הפלסטינים לא מוותרים על זכותם לנוע !)08:10 ביתא – קיבלנו הודעה שסוגרים את השוק. בפתח הכפר חיילי משמר הגבול שומרים על מכונית של מעוכבים שהם בודקים את תעודותיהם . לקחנו טלפון מאחד מהם . החיילים מאפשרים לנו להיכנס ולדבר עם האנשים .ליד השוק ג’יפ צבאי מסתובב ומודיע לסגור גם את מנסרות השיש.בעלי הבסטות האחרונים יוצאים מתוך השוק. רק ל-2 נותנים החיילים להשאר ולשמור על הסחורה . בעלי הבסטות זועמים –” כל יומים סוגרים את השוק וכך סחורה של אלפי שקלים יורדת לטמיון כי אלה שעות המסחר. אם כבר שיסגרו בשעה 1100 עד 1400 הם אומרים כשאין כמעט פעילות” . טלפון לנועה שמדברת עם רונית ע’פרלמנטרית של יוסי ביילין. במוקד מודיעים לנו שילדים זרקו אבנים ולכן סגרו את השוק. יפתחו שוב ב-1200. הודענו לחקלאים. נותנים לנו שמות של סוחרים ישראלים שנדבר אתם ונתריע יחד אתם. אחד הבסטיונרים מתקשר לפואד במת”ק ואומר לו שהם חייבים לקיים ישיבה כדי שזה לא יקרה שוב . אנחנו עוזבות ומשאירות את הטלפון של נועה למקרה שתהיה החמרה. בפתח עדיין המכונית מעוכבת . החיילים מספרים לנו שתעודתו של אחד הנוסעים חשודה כמזויפת והם מחכים שיבדקו . בשעה 08:35 משחררים אותם . ב1200- התקשרנו לאיש הקשר לבדוק מה קורה בשוק – פתחו ב11:15 – “קיבלו הנחה “!08:40 צומת התנחלות יצהר – מחסום מכיוון ג’ית . 3 מכוניות בתור .08:50 בית פוריק – תור של 5 מכוניות בלבד במגרש החנייה . החיילים חביבים אך בודקים ב”סתלבט” – כ-2 דקות כל מכונית . מחליפים ביניהם בדיחות של חיילים . ביצים שמעביר פלסטינים מזכירות בדיחות של כיתה ג . הפלסטינים מחייכים. לפחות לא מתאכזרים אליהם והבדיחות הפעם לא עליהם. בחור כבן 18 עם מכונית שעל השמשה מאחור מדבקה על אהבה באנגלית . החיילים קוראים ומשתעשעים . לא יכולים לקלוט שבחור בגילם מתענין בדיוק באותם דברים – אהבה. מי יתן יום והפלסטיני יצטרך להתעסק רק באהבה ולא בזכות המעבר במחסום אכזרי ומיותר!09:10 -אנו עוזבות את המחסום ועוברות לדבר עם הנהגים במגרש החניה . תוך כדי שיחה אנו עוקבות שהמכוניות במגרש לא זזות במשך 10 דקות . ירדנו לראות מה קורה ומסתבר שהחיילים בהפסקת ארוחת בוקר . לדבריהם הם שם מ-5 בבוקר וגם להם יש זכויות לנוח . נכון – אך למה כולם באותו זמן ? למה אין תגבורת? ומה היתם עושים אם אתם הייתם צריכים לחכות במשך 20 דקות שיפתחו את המחסום – ותשובת החייל, ולא מטפשות אלא מעוורון הכיבוש: “אני לא אעמוד בתור לשכם” ! הכיבוש אפילו ביכולת ההפשטה שמבשילה עפ”י פיאז’ה בגיל 12 פוגעת – מסתבר שגם שכלו של “הג’יניוס היהודי” מת במחסומים!10:00 חווארה – גדרות מסביב למתחם הבדיקה . מגרש החניה כבר מסומן וכנראה תוך יום יומים יועברו המוניות . אין מספיק מקומות לכל המוניות , ולכן יש לצפות שיהיו מלחמות בין הפלסטינים על מקומות המחיה שהכיבוש מקצה להם . ימים יגידו . חיפשנו ומצאנו פתח לתוך מתחם הבדיקה , מצאנו לבסוף את המדרגות ונכנסנו ל”מקומנו הטבעי” . חייל או שניים הזכירו לנו שיש קו לבן אך לא הקפידו וגם אנו לא נזקקנו לעבור אותו מעבר ל50 ס”מ , כי יכולנו לראות את כל ההתרחשויות ממקום עומדנו . כלי רכב נכנסים לשכם – כשהגענו היו כ-15 מכוניות שהועברו במהירות תוך כ-10 דקות (האם גם כאן חיכו טרם הגיענו שהחיילים יסימו ארוחת בוקר- אולי? ואולי סתם לא היו מספיק חיילים.) כלי רכב יוצאים – שניים בלבד בתור . בדיקה מהירה יחסית . תור הולכי הרגל- כשהגענו לא היו יותר מ- 5 אנשים שהועברו דרך התור ההומניטרי . כל זמן שהותנו לא היו יותר מ-20 אנשים בתור לכל היותר. המציו”ת – צועקות רוב הזמן בקולי קולות . חשבנו לעצמנו לרגע באירוניה ש אולי באמת בוחרים אותן לחיל המשטרה הצבאית בתחרות צעקות.שאלנו אחת בעדינות מירבית ובאמת כדי לברר מדוע הן צועקות כל הזמן. תשובתה היתה שאילו הבנו מה התנאים שהם נאלצות לעמוד בהן– 8-10 שעות על הרגליים כמעט בלי מנוחה עם משקל של האפוד הקרמי ובחום הנוראי של הקיץ או בקור של החורף גם אנחנו היינו נוהגות כך . יש בכך משהו . הכיבוש ותנאיו הבלתי נסבלים גם כלפי החיילים בהחלט משחית ומבהם. מעוכבים – ב10:10 בחור מכפר עוריף מעוכב . פשעו: השתמש בתעודתו של אחיו כדי לעבור לשכם . החיילים גילו ועכבו . אזקו וקשרו בפלנלית .החיילים לא התעללו ולא הרביצו . אך למה היה צורך באזיקים ופלנלית שאלה דפנה לאורך כל המשמרת את החיילים . הרי הוא סגור בתוך הכלוב הזה ואין לו דרך לברוח- הוסיפה. לאף אחד מהחיילים שאף אחד מהם לא היה אכזר ורובם היו חביבים וחלקם אמרו שהם ממש לא נהנים להיות שם לא היתה תשובה. סתם הרגל מובנה של כיבוש ואולי שיטה מוכרת של חינוך בית ספרי לציתנות וכניעה .החיילים גם הציעו כל הזמן להביא לו אוכל ומים , אך הוא ובצדק סרב ולאורך כל השעתים וחצי שהיה שם צעק – צעקות של גיבור במחזה שלא יכנע ושצעקותיו יטרידו את החיילים לאורך כל המשמרת ואולי גם בלילות . החיילים האלה היו באמת מוטרדים , מפעם לפעם נגשו אליו לנסות להסותו , לפעמים בפקודות ולפעמים ברוך , לפעמים לפתותו בכך שיביאו לו אוכל , אך הוא לא נכנע – הוא רוצה ללכת הביתה ולקנות בעצמו את האוכל המשיך לצעוק! את שיקול הדעת של המפקד הוא לא הצליח לשנות – הרי היה יכולים לשחררו שהרי ידעו כבר הכל עליו וגם הידיעה שאיננו “מחבל מסוכן” או בינגו בשפת החיילים , אך בהיות המפקד כבול בכבלי הכיבוש והוראותיו לא יכול היה להמנע מלהשאירו מספיק זמן של חינוך. לפחות הבטיח שישחררו תוך שעתיים אם לא יגיע הגיפ הצבאי או המשטרתי . יותר מכך לא הצלחנו גם באמצעות המוקד של הצבא שניסינו לערבו במקרה המפקד הזה התחלף והגיע אחר . הכריח את דפנה למחוק תמונות שהצליחה לצלם את המעוכב בפלנלית . איימנו בתלונה במשטרה. המפקד קצת נלחץ וטען שהוא לא הכריח אותנו ועשינו זאת בעצמנו . נכון – כי לא היה לנו זמן למעצר משטרתי באותו יום וגם היו לנו תמונות נוספות של האזוק. ויתרנו גם על תלונה למשטרה – מחמת חוסר הזמן וגם העצלות וגם תחושה שלת תפלות דון קישוטית.דפנה הצליחה לשכנע את המפקד הזה לשחרר את האזיקים . הוא לא הודה שתחנוניה של דפנה הגיעו ללבו , שהוא באמת הבין שפעולת האזיקה היתה מיותרת. הסתתר מאחורי הנימוק באמירה השב”כ שמגיע לכל מקום איפשר זאת.. אבל לפחות שינה משהו . הבטיח לשחרר את הבחור עד 1300. עפ”י המשמרת הבאה הבחור השתחרר והמשיך במלחמת הצדק– הוא אמר שהיכו אותו (וזה לא נכון – עדות ראייה שלנו) ושיגש למת”ק וידרוש מהם להעמיד בשורה את החיילם למסדר זיהוי ויזהה מי היכה אותו . מסתבר שחוש הצדק של הבחור לא נפגע וכנראה הוא גם מאמין שחוקי הכיבוש פועלים כמו בסרטים אמריקאיים מסוימים (אלה מן הצדק) . חבל שלא – כי אז באמת היו שואלים את החיילים את השאלות הנכונות והבחורים האלה הצעירים שלא היו כלל וכלל אכזריים היו מפעילים שיקול דעת ואולי גם היו מסרבים להיות במקום שהופך אותם לאכזריים בעל כורחם !