חמרה, תיאסיר, יום שני, 24.09.07, אחה”צמשקיפות: נורה א’, חגית ש’, דפנה ב’, דורית ה’ (מדווחת)13:15 מחסום חמרההתנועה מעטה, גם לכיוון שכם וגם לכיוון הבקעה. אנו משוחחות עם נהג אוטובוס שמסיע פועלים תושבי ג’נין. הוא מספר, שהם יצאו ליום העבודה ב 04:00 בבוקר וכעת הם בדרכם חזרה הביתה. הוא מסביר כי למרות שהנסיעה לג’נין דרך מחסום תיאסיר קצרה יותר, הם מעדיפים לנסוע בדרך הארוכה העוברת במחסום חמרה – העיקר להימנע מהצורך להתמודד עם החיילים שבמחסום תייאסיר.אנו משקיפות על מעבר הפלסטינים מכיוון הגדה אל הבקעה: רק רכב שרשום כשייך לתושב הבקעה ואשר הנוהג בו רשום גם הוא כתושב הבקעה, רשאי לנסות לעבור במחסום. כשהרכב מגיע לעמדת הבדיקה, כל הנוסעים נדרשים לרדת ולגשת למעבר הולכי הרגל – שם יידרשו להסיר חגורה, להרים חולצה, לחשוף את הבטן, ולהסתובב בבטן חשופה בפני החייל. אחר כך יוכלו להמשיך ולצעוד לצד השני ולהמתין לסיום הבדיקה של הרכב בו הגיעו. אף זכר לא יחמוק מבדיקה זו במחסומי הבקעה. גם גבר בן 60 – יאלץ (אל מול פנינו הדואבות) לחשוף את בטנו בפני חיילי ישראל. שוחחנו עם סטודנט מהאוניברסיטה האמריקנית בג’נין, שהיה בדרכו אל ביתו בפורוש, בית ד’גן. הוא דיבר על שגרת החיים בצל המחסומים וציין שבסוף השבוע האחרון היתה “שבת רעה מאוד” במחסום. היה הרבה כעס והרבה בלגן ולא נתנו ללכת לשום מקום. (מדובר בסופשבוע של יום כיפור, שבו, כרגיל, הוטל סגר מלא על השטחים ובשום מחסום לא יכלו הפלסטינים לעבור).במהלך שהותנו במחסום צפינו במכלית נגררת על ידי טרקטור, שהובילה מים מהגדה אל הבדואים והפלסטינים בבקעה (לא כי חסרים מים בבקעת הירדן, מדינת ישראל, באמצעות “מקורות”, שואבת את מי התהום ומי הנחלים ומעבירה אותם אל ההתנחלויות).יש לציין, כי כשהגענו למחסום, מפקד המחסום מיהר לנסות לגרש אותנו משם בטענה כי “אסור” לנו לעמוד בשטח המחסום. הוא דרש שנתרחק ונעמוד בצומת הקרוב. כשסירבנו (מהצומת אין אפשרות לראות מה מתרחש בשטח המחסום), הוא מייד איים בסגירת המחסום, ואכן, סגר: בתנועת יד סימן לרכב שהתקרב לבדיקה לחזור אחורה, גרר את מחסומי הפלסטיק והעמיד אותם על מסלולי הנסיעה, והוא וחייליו הלכו לעמוד בצד. (צילום מצורף)לאחר כ 5-10 דקות שבהם המחסום היה סגור, שב מפקד המחסום והודיע לנו שהוא בדק את הנושא עם מפקדיו ומסתבר שאכן מותר לנו לעמוד בשטח המחסום. הוא פתח את המעבר במחסום והתנועה התחדשה. שהינו במחסום עד 14:15, אז קיבלה דפנה שיחת טלפון מפלסטיני שסיפר שהמעבר בתיאסיר איטי מאוד מאוד, שכלי רכב רבים ממתינים למעלה משעה וחצי, ושמפקד המחסום היום הוא אותו קצין שמתבלט ביחסו לפלסטינים – רע באופן מיוחד. נסענו לשם. 14:30 מחסום תיאסיר11 כלי רכב עומדים וממתינים למעבר מערבה, אל הגדה. גם בכיוון ההפוך, אל הבקעה, משתרך תור ארוך של למעלה מ-10 כלי רכב. יש לציין, שתנועת כלי הרכב באזור זה דלילה למדי. אין שום סיבה שייווצר תור במחסום הזה, אלא, כפי שמתברר כמעט תמיד, למרבה הצער, כאשר זו התענות מכוונת של החיילים. כשהגענו, החיילים בעמדות הבדיקה עמדו באפס מעשה. לא בדקו שום רכב, לא בדקו הולכי רגל, רק עמדו. הפלסטינים בתורים – חיכו. חלקם ישבו בתוך המכוניות, חלקם התגודדו מחוץ לרכבים וחיכו. כשהתחלנו ללכת לכיוון המחסום, התעוררו החיילים למראנו. מפקד המחסום סג”מ מ’ (שתלונות רבות על יחסו הרע לאוכלוסייה הגיעו אלינו לאחרונה), מיהר לעברנו והודיע שאסור לנו להתקרב, הוא סוגר את המחסום, הוא לא יעביר אף אחד עד שנתרחק! (מאחר שממילא לא עשה יותר מזה לפני שבאנו, זה לא שינה במיוחד). בעקבות כמה טלפונים של דפנה, הגיע בתוך דקות ספורות סגן מפקד הפלוגה. בזכות התערבותו המהירה נפתח המחסום ותוך חמש דקות כל הרכבים שהמתינו לעבור אל הגדה – עברו. התור בכיוון זה התרוקן לחלוטין. גם מעבר הרכבים מזרחה, אל הבקעה, התחדש אך נותר איטי מאוד, בשל התעקשותו של מפקד המחסום לפרק לבדידים כל רכב ורכב בתואנה של בדיקה בטחונית. שום דבר לא עזר. חלק מהרכבים והנהגים מוכרים לחיילים כי הם עוברים במחסום יום יום, אבל לסג”מ מ’ שום דבר לא שינה – הוא עשה הכל (בתואנה הבטחונית) כדי למרר להם את החיים, כדי שהבדיקה תתארך כמה שיותר ותהיה כמה שיותר מייגעת וכמה שיותר מתסכלת. עמדנו בשטח המחסום, ליד מעבר הולכי הרגל, וצפינו בכאב בגברים, בנשים ובילדים, שלאחר שירדו מכלי הרכב (בהם חיכו כבר קרוב לשעתיים), ולאחר שנבדקו במסוף להולכי הרגל (בדיקה קפדנית ומדוקדקת) עמדו וחיכו עוד עד שתסתיים גם בדיקת הרכב. (צילום מצורף).בשעה 16:30 עזבנו את מחסום תייאסיר. 17:15 מחסום חמרהבשובנו למחסום חמרה בדרכנו חזרה הביתה המחסום היה סגור ומסוגר, ולכל אורך הדרך ראינו עשרות כלי רכב פלסטינים עומדים ומחכים. בכיוון מערבה אל הגדה ספרנו לפחות 30 מכוניות. בכיוון מזרחה אל הבקעה התור היה ארוך וצפוף מאוד ואי אפשר היה לספור או לראות את סופו. (צילום מצורף). על הכביש היו מפוזרים משולשים עם דוקרנים. החיילים סימנו לכלי הרכב ישראלים (בעלי מספר צהוב) שעברו בכביש להאט ולענות על שאלותיהם. הרכבים הפלסטינים נדרשו לעצור ולחכות. המפקד, קצין מת”ק, אמר שיש “אירוע בגזרה”, הוא “לא יודע מה קרה”, הוא קיבל הוראה לסגור את המחסום עד להודעה חדשה. ראינו אותו ממלא מים בבקבוקים ונותן לפלסטינים. כזכור – אנו נמצאים בחודש הרמאדן והאנשים היו בדרכם הביתה לשבור את הצום.במוקד ההומניטרי מסרו לנו כי פלסטיני נורה מתוך כלי רכב ישראלי שירה בו ונמלט, וכעת מחפשים את הרכב ואת הישראלי שירה. לשאלתנו מדוע אם ככה מעכבים את הפלסטינים, לא היתה כמובן תשובה.שוחחנו עם האנשים שהיו מתוסכלים מאוד וסיפרו שהם ממתינים כשעה. חלקם יצאו מהרכבים והסתובבו מפה לשם בעודם מחכים, בלי לדעת למה, או עד מתי. אם לא די בסגירת המחסום ובעצירה המוחלטת של תנועת הפלסטינים הוסיף גם קצין המת”ק את תרומתו הקטנה למצב: הוא החליט שהפלסטינים שמסתובבים מחוץ למכוניות מפריעים לכלי הרכב הישראלים הספורים שנוסעים בכביש הזה וגירש אותם מהכביש! הוא דרש מהם לחזור לרכבים כי הם מפריעים לישראלים ליסוע…בשעה 17:40 קיבל הקצין הוראה לפתוח שוב את המחסום. המחסום נפתח וכלי הרכב זרמו פנימה. נראה היה שהתור לכיוון הגדה מתרוקן במהירות. מאחר שכבר החלה לרדת חשיכה, עזבנו. בערב, בבית, חיפשנו בכל ערוצי התקשורת והחדשות התייחסות לאירוע הנורא הזה: אדם פלסטיני נורה בידי ישראלי מתוך רכב נוסע, היורה ורכבו נמלטו מהמקום, הפלסטיני נפצע וידוע לנו שהוא הועבר במסוק לבית החולים רמב”ם, הצבא חיפש את היורה ואת הרכב ממנו ירה ועצר לגמרי את תנועת הפלסטינים בבקעה בעקבות הירי למשך שעה לפחות. האם זו אינה ידיעה שאמורה לעניין את הציבור בישראל, האם זו לא ידיעה שהתקשורת אמורה להעביר לציבור?! מצאנו רק ידיעה אחת ב”מבזקים” של חדשות אתר וואלה, שאמרה כך: “רועה צאן נורה היום (שני) בכתפו סמוך למחסום בזק ליד היישוב שדמות מחולה בצפון בקעת הירדן. הרועה נפצע באורח בינוני והוא מטופל במקום. הרקע לירי עדיין לא ברור”.(http://news.walla.co.il/?w=//1173075)