חווארה, יום שלישי, 27.7.04, אחה”צ מחסומאיות: רחלי ב’, נטלי מ’, עדה ר’, פתחיה ע’, ורד ק’ (מדווחת)זוג אורחים של פתחיה הדו”ח כולל מעבר בארתאח, ג’בארה, חווארה צפון ודרום ובית פוריק ארתאח 13:25 תור ענק של כ-17 משאיות לפני השער. הנהגים מספרים שהם מחכים כבר כשעה וחצי. חייל מילואים בכניסה ומפקד המחסום בפנים, שאותו אנו שואלות לפשר הבלגן והעיכוב, אומרים שהפקק נוצר כי “היו עבודות בנייה”. מסתבר שמנוף שעבד בכניסה סתם את הדרך מ-10:00.ולמה אי אפשר לעשות עבודות כאלה בלילה או בשעה שלא תעכב לכל כך הרבה זמן אנשים כה רבים? לא ברור. בינתיים לאנשים הלך יום עבודה.ג’בארה 14:00תור ארוך של מכוניות בכניסה וביציאה בין טול כרם לשכם/קלקיליה. כלי רכב ואנשים שוב נבדקים בשני הכיוונים. בין המחכים בתור פגשנו את סלאח, מ”רופאים לזכויות אדם”. ניסינו לברר מה ההוראות החדשות ולמה חזר הבידוק שם – ונתקלנו בתגובה עוינת של חייל, שטען שזה עומס רגיל של שעה זו ביום, שאנחנו מפריעות ומסכנות אותו. לא עזר לנו לברר איפה מפקד המחסום. לא התעכבנו עוד כי לא היה זמן. מעורר תהייה: אולי צריך להחזיר משמרת יותר ממושכת לג’בארה – נראה שהמחסום הפנימי חזר להיות אקטיבי. בדרך לשם ובחזרה: צומת ג’ית 1 בדרכנו מבית איבא – שם הורדנו את המשמרת – לחווארה, צפינו במשטרה עוצרת מכוניות ונותנת דוחות תנועה. ההאם יש להם סמכות שם לשם כך בתחומי אזורי B ו-C ? לא ברור – עדה תבדוק. צומת ג’ית 2בדרכנו חזרה, בשעה 17:15, באותה נקודה בצומת ג’ית, כ-30 מכוניות מחכות משני הכיוונים.שיירה נוספת במחסום פתע נוסף, בצומת T בפאתי הכפר פונדוק מכיוון חווארה.במחסום סרה השער למטה פתוח אך אין תנועה בכביש – הצומת ריק. קיבלנו פנייה לגשת לראות את אנשי “בצלם”, אך לא הספקנו בגלל גיחה לבית פוריק, גם היא על פי בקשתם, וגם לפי בקשתן של נעמי לאלו ועדי דגן, שלא לדבר על סידור העבודה שהכתיב זאת – הערה על כך בהמשך.חווארה דרום 14:45 כ-60 נשים גברים וטף מחכים בתור. בתוכם בולטת אישה עם תינוק על הידיים שנראה מעולף לחלוטין ומיובש מהחום. רק ב-16:11 אני מזהה אותם עוברים לעבר שכם, בעומדנו במחסום הצפוני.כתשעה מעוכבים בשמש הקופחת כמעט מסרבים לקבל את המים שאנו מגישות מתוך עלבון: “אני לא רוצה מים,רוצה כבר “לעבור מפה הביתה – אנחנו פה כבר שלוש שעות.אישה מרמאללה מחכה ארבע שעות, לדבריה בתחילת הריונה (מספרת לי במבוכה שזה סופסוף הצליח אחרי חמש שנים של ניסיונות) ומבקשת שנעזור לה – מחכה לבעלה המעוכב. מסתבר שמותר לה לחזור לבד ואת התעודה שלה לא לקחו, אך היא אינה רוצה ללכת בלעדיו. פתחיה ונטלי נשארות שם, אך הן מצטרפות אלינו כעבור דקות ספורות בחווארה צפון, לאחר שמפקד המחסום לא הניח להן לעמוד בתחומי המחסום. לא עזרה פנייה של עדה בעניין למפקד הגזרה [שני המחסומים: דרום וצפון], הקצין הנחמד שרצה את הדוחו”ת שלנו בעבר, י’. למרות שהבטיח לטפל בעניין מאחר שמדובר באותו בחור בעייתי שבשבוע שעבר היה מפקד המחסום של חווארה צפון, ובולט בעוינותו אותנו וחשוב מכך – את הפלסטינים. חווארה צפון 15:00 מעבר בשלושה טורים, די זורם יחסית, מול שני חיילים עם רובים שלופים וחיילת חמושה ברובה שלוף ובבובה המולבשת לה על היד. אצבעה עוברת בין ההדק לבין הבובה: לשעשוע את הילדים או אולי הכוונה להקטין את טראומת הקנה המופנה? [נטלי תיעדה בצילום מחזה מטורף זה.]אישה בהריון שלא חשה בטוב מחכה בשמש ומבקשת לזרז את ההליך. היא נכנסה עם תעודה כחולה בדרך כלשהי (לדבריה במחסום) ועכשיו לא נותנים לה לצאת. בינתיים היא תקועה בשמש הלא מרחמת הזו, מאחר שלמרבה האבסורד דחוף יותר לצבא למלא מלאכת צבעות (בצבע כחול תואם…), מלאכה המתבצעת לאיטה על עמודי השלד המתכתי שכבר עומד מוכן, והצבא נמנע מלשים יריעה כלשהיא או סככה, ולו זמנית, על שלד זה. 19 איש ואישה מעוכבים בשמש ללא מספר הולם של מקומות ישיבה, ללא שירותים וללא מים, חוץ מהארגז שחילקנו לשני המחסומים. בין המעוכבים מקרה אבסורדי וקפקאי לחלוטין: בחור שהיתה לו תאונת דרכים עם רכב צבאי בכפר חווארה בבוקר והצבא שלח אותו עם אמבולנס להיבדק בשכם, ובצאתו חזרה – אחרי שנמצא שהוא לא פגוע – עצרו אותו לבדיקה, כאילו הוא נכנס לשכם מבחירתו סתם ככה לבלות להנאתו… עברו עליו שלוש שעות של ציפייה בשמש הקופחת, יחד עם יתר המעוכבים, כולל אביו שבא מודאג לאספו וחיכה לו, ובשלב זה נראה מיואש, עצבני ומיובש. בחור נוסף מספר שאביו נפטר אך אין לו תעודת פטירה להראות לשם אישור המעבר. פנייה לחיילים לא עוזרת. עדה מתקשרת אל י’. לא ברור אם יש לכך קשר לזה, אך רק ב-15:55 מגיע חייל עם ערימת תעודות ומשחרר את רוב המעוכבים, כולל הבחור מהתאונה. בשעה זו פונה אלינו מעוכב נוסף, אזרח ארה”ב ממוצא סורי-ערבי, שהגיע לשכם למצוא כלה. הזוג הנשוי נמצא עתה מעוכב במחסום. לאשתו נותנים לעבור בלי בעיות, וכך גם לאזרחים אמריקאים שעברו לפניו, ודווקא לו – לא.הוא רוצה להגיש תלונה. מסתבר שדרכונו הועבר לבדיקה בשב”כ או במשרד הפנים. בינתיים הוא שוהה שם כבר שלוש שעות, ולצערנו עוכב עד 17:45. כשיצרנו איתו קשר בטלפון עוד היה שם (למרות מאמציה הבלתי נלאים של עדה בסבך הביורוקרטיה, בכמות נכבדה של שיחות מנותקות או ששולחות למקום אחר, להשיג את האחראים לכניסת אזרחים זרים. האחראי לכניסת זרים ב-DCO לא היה במקום ואמר לעדה שהוא במטווח ואינו יכול לעשות דבר. אנשי המת”ק ניתקו את הקו בכל פעם, והקונסוליה האמריקאית בירושלים לא ענתה. בשעה 19.00, לאחר שווידאה כי האזרח האמריקאי עדיין מוחזק בחווארה, הצליחה עדה להגיע לשגרירות האמריקאית בתל-אביב, שם העבירו אותה לקצין הביטחון של השגרירות ברכבו, הוא העביר אותה למספרו הנייד הפרטי והכמוס של קצין הביטחון של הקונסוליה האמריקאית בירושלים [רק הם מטפלים בגדה], וענתה לה הפיליפינית, שאמרה כי הוא השאיר את הטלפון בבית אבל נתנה את הטלפון הישיר בקונסוליה. הטלפון בקונסוליה לא ענה. עדה השאירה הודעה מפורטת. האיש, ניק ה’, חזר אליה בשעה 19:23. לאחר שקיבל את כל הפרטים של הזוג, כולל מספר הנייד של אשתו של האזרח האמריקאי ומס’ הדרכון של האמריקאי, אמר נבוך כולו כי הוא יטפל מייד במקרה. ב-19:30 צלצל כדי למסור לי שבזה הרגע שחררו את הזוג, וכי הוא ידווח על המקרה לממשלת ארצות הברית.בינתיים, ב- 16:30- אנו יוצאות לבית פוריק, לשם הוזעקנו עקב דיווח על אלימות.השארנו שישה מעוכבים מאחור בחווארה צפון, ובדרום כשעברנו ראינו 20 מעוכבים. את חלקם זיהינו כמי שהיו שם עוד קודם, ואחד חדש עם חליפה נקייה וחדשה. חייל צעק עליהם לשבת, והאיש המושפל עם החליפה “זכה” לצעקות “אקסטרה” בגלל שהיסס אם ללכלך את חליפתו על הקרקע החשופה והמאובקת.אנחנו מתערבות לטובתו אך לא ברור מה קרה לאחר שחלפנו. ביציאה עוד פנייה אלינו מבעל מונית, המספר שלקחו את המפתחות של שלוש מוניות מאחר שלא שעו להוראות למוניות. לדברי הנהגים הם לא היו שם כשהחיילים אמרו להזיז את הרכבים – מסתבר שתופעת ענישת נהגי המוניות לא נפסקה כלל. בית פוריק כשהגענו לא היו סימנים לאלימות. המעוכבים שישבו שם, לדבריהם למעלה משעתיים, לא ידעו לספר על כך דבר. עם זאת, תור ארוך של כ-100 פועלים משתרך במעבר ונראה שבכל זאת נחוצה שם משמרת ארוכה וקבועה יותר.החיילים”מחנכים” מעוכב שעובר גם לדבריהם כל יום במחסום (הוא רואה חשבון של חברות היי טק בשכם, דובר אנגלית, לא דובר עברית, והוא הסביר לנו כי לכל תושב באזור יש מחסום שדרכו בלבד הוא חייב לעבור. הוא לא יכול למשל להחליט שהוא רוצה לעבור היום דרך מחסום חווארה, אלא חייב לעבור בבית פוריק, זה מה שרשום במחסום). האח הגדול זה כלב לעומת האח הישראלי הכובש. היום עקף לדברי החיילים את המחסום בכעשרים מטר, ונתפס. דיברנו על ליבו של המפקד, נ’, שרצה לדעת מדוע לא הבאנו לחיילים ופלים, ומדוע אנחנו מזדהות עם הפלסטינים ומאמינות להם ולא לחיילים או לו בפרט. אבל לאחר כרבע שעה מאז בואנו, לאחר שאלות “ניגו’זים” ובקשות ברוח חביבה להאיץ את השחרור, שוחרר ה”מחונך” שעקף את המחסום, תוך שהחייל צועק עליו בעברית (שהוא אינו מבין): “אם עוד פעם אחת אני תופס אותך עוקף את המחסום, אתה הולך לקלבוש, אתה שומע!” אנו מעירות לו שהוא אינו מבין, והוא עונה: “הוא עוד יבין”. בעודנו שם הגיעו שני רכבים לבנים גדולים סגורים. בתוך אחד מהם מותקנת מכונה לגילוי חומרי נפץ. מעבירים שם בתוך הרכב, על סרט נע לבידוק, שקיות וחפצים של העוברים. החייל מגלה אדיבות רבה ואומר במאור פנים שנראה כה זר למקום: “שלום לך, תשים בבקשה את השקית שם”. הוא מספר כי הם מיחידת המעברים – המשטרה הצבאית.שני הרכבים הסגורים מוצבים גב-אל-גב. אחד פתוח, מגלה את המכונה, והשני סגור: החייל בהגיעו מורה למפקד המחסום לדווח לו על כל תזוזה חשודה, י אצלו ברכב המכונה הנכרת לעיל ובנוסף משת”ף שהוא אחראי לו…