מפגש עם נ’ במחסום שיח’ סעד, שכונת נוף הר ציון בג’בל מוכאבר, הכביש האמריקאי הדרומי, מחסום מזמוריה, חסימות על כביש “ליברמן” לתקוע, ביקור ניחומים אצל עם נ’ וילדיה בפאתי אל-חאדר;

מחסום שיח’ סעד – רוני, הירושלמית “שירדה לשפלה”, המומה מהמבצר האפור של המחסום שהכירה לפני שנים ללא מבנה בטון, ללא חומה סגורה וגדרות ענק. היא מעלה זיכרונות עם נ’ על המשפט בבית המשפט המחוזי שפסק נגד סגירת החומה משכונת האם ג’בל מוכאבר. אבל כידוע, בהמשך קיבל בית המשפט העליון את עתירת מערכת הביטחון על הסכנה הנשקפת מהשכונה שעל ראש הגבעה והכשיר את התוואי של בידוד השכונה כשטח B. שיח’ סעאד בעשרים השנה האחרונות הוא אולי המחסום השקט ביותר בירושלים. לא כשכונת האם ג’בל מוכאבר שהוציאה מתוכה כמה וכמה מבצעי פיגועים.

נ’ מספר לנו על המצב הכלכלי הקשה בשכונת  שיח’ סעד. היחידים שמורשים לעבור במחסום לכיוון  ג’בל מוכאבר וירושלים הם בעלי התעודות הכחולות (כ-60%), וכן תלמידים (בשכונה יש רק בית ספר יסודי אחד), מורים, רופאים ועובדי בריאות.  רק חולים בעלי היתר מעבר לניתוח בבי”ח מוקאסד מקבלים היתר מעבר, לבדיקות ופרוצדורות קלות יותר מניתוח לא מאשרים. כל השירותים האחרים צריכים להיעשות בגדה והדרך אליהם ארוכה ומפותלת. אסור להעביר במחסום סחורה מירושלים, היא עוברת דרך מחסום א-זעיים בכביש מעלה אדומים ובגלל הסיבוב הגדול מתייקרת.  

עכשיו התעורר מאבק נוסף, הוא מספר לנו. עיריית ירושלים וחברת המים “הגיחון” החליטו להעביר את השפכים של תלפיות מזרח לבריכות חמצון שייבנו בואדי הקדרון ממש לרגלי שיח’ סאעד ובשטחים חקלאיים ששייכים לה. הוא מראה לנו מרחוק את העבודות בקדרון ומספר קוריוז: עיריית ירושלים נמצאת בסכסוך משפטי עם חברת הגיחון על תוואי צינור השפכים. התוכנית כרגע היא להעביר את הביוב מתחת למחסום עצמו!  חוץ מהבריכות יש גם כוונה להעביר את צינור השפכים של מאה שערים דרך הקדרון וכך יהפוך מדרון שיח’ סעד וחלק מאדמות השכונה לצומת מרכזי ופועם של שפכים משכונות במערב ירושלים.  
הבשורה הטובה היחידה ששמענו מנ’ היא שמת”ק עוטף ירושלים מקבל שיחות מהתושבים כשיש בעיות במחסום ומטפל. שמחנו לשמוע, לנו כבר לא עונים.

שכונת “נוף ציון” – צמודה לבתי ג’בל מוכאבר, ומתרחבת במדרון מעל סילוואן. יש משם באמת נוף נהדר. נאמר לנו שהדירות משווקות בעיקר לקהל היהודי-אמריקאי. בתכנון גם בית מלון ואישורי בנייה נוספים בדרך.

הדרך האמריקאית הדרומית  –  כביש נהדר, גשר ענק, פיתוח מדהים.  נאמר בפרסומים שמקצרת את הדרך מירושלים לגדה, אבל מי נוסע בה ולאן היא מובילה? ראו בתמונה את היעדים החשובים.

מחסום מזמוריה – לבעלי תעודות כחולות בלבד.

מעבר לו אין כל לחץ תנועה בכביש 398 “ליברמן” המוביל להתנחלויות תקוע, נוקדים ובנותיהן הדרומיות יותר. לפני המלחמה יכלו הפלסטינים המגיעים מצפון הגדה להגיע ממחסום ואדי נאר (המחסום  הדרומי המפריד בין צפון הגדה לדרומה) בדרכים מתפתלות ולהתחבר דרך הכבישים האלה לכביש 60 הדרומי לחברון ולדרום הגדה. לא עוד. הכניסות לכביש הזה מהיישובים הפלסטינים נחסמו בסלעים, קוביות בטון, מחסום-זרוע ולפעמים פשוט בערימות עפר מעליבות. הפלסטינים יכולים לעבור רק לבית לחם בכביש תחתי צר (מרקם חיים) ומשם לעבור בפקקי בית לחם כולה ולצאת מבית לחם דרך מחסום אחד ויחיד לצומת נשאש ומשם לדרום הגדה.  

צילמנו כמה מהחסימות של היציאות והכניסות ליישובים הפלסטיניים  על כבישי 398 ו-356 עד תקוע, ועל כביש 3157  מתקוע לאפרת.  האחרון עובר בכביש הראשי בתוקוע הפלסטינית ויש בו עמדה של חיילים עם רובים שלופים ועוד שלוש עמדות שאינן מאוישות. בהמשך יש גם מחסום פתע שבודק משאיות והתור מתארך. אוטובוס מתנחלים מחולץ מהפקק וחונה ליד החיילים. רוני, כמאל ואני מעלים השערות לפשר המעשה. אולי כדי שלא ייפגעו מגורמים עוינים בפקק…

ביקור תנחומים בבית נ’ ושבעת ילדיה באל חאדר/פאתי אפרת דרום אחרי מות הבעל/האב ממחלת הסרטן. לא ראינו אותו הרבה, תמיד אמרו שהוא חולה ומאושפז. הוא כמובן לא תרם לפרנסת המשפחה. 

היה עצוב, נ’, שאנו מעריצות, נראתה מודאגת מאוד מהעתיד: פרנסה, וצו ההריסה על הבית היפה ששיפצו לה מתנדבי עמותות, צו שעלול להתממש כל יום בהפתעה. ראינו את זה קורה בתקופה האחרונה בכל מקום. מבהיל.

 בייחוד נראו מדוכאות חמש הבנות המקסימות – הגדולה בת 16.  מה יהיה עתידן?  ראינו תמונות משפחתיות, הבאנו כיבוד וכמאל הביא ג’ריקן שמן זית ושני שקי אורז. דיברנו בטלפון עם ח’, המייצג למעשה את עמותת AMOS ועוד עמותות והקבלן המבצע של השיפוץ. אולי יוכל לעזור. חייבים להשפיע על המינהל שלא להרוס את הבית. זה יהיה מעשה נבלה אכזרי ביותר. איך עושים את זה? אולי פונים לשר הביטחון? אבל מי יקשיב בימים אלה?