צלצל אלי א’ המתגורר בכפר עקב. א’ הוא פלסטיני הנשוי לישראלית (ממוצא רוסי). הוא בטיפול שלנו זמן רב, בנסיון לסייע לו בהסרת מניעת משטרה. זהו סיפור בפני עצמו – היה לו תיק פתוח ברישומי המשטרה, התברר שהוגש כתב אישום והוא לא הגיע לדיון כי איש לא עדכון אותו בזה. חילטו לו את הערבות. במשך שנים(!!!) לא ענו לפניות של עו”ד בלנק בעניינו. בסופו של דבר, כשכבר עמדנו לעתור לבית המשפט, חידשו את ההליכים בתיק והוא הורשע. וכעת הוא מנוע משטרה בשל הרשעות… הכל בגלל שנכנס לראות את אשתו וילדיו.

במהלך התקופה נולדו לו שתי בנות. חברתנו חנה בר”ג סייעה לו לקבל אישורים לבקר את אשתו בבי”ח לאחר הלידות וגם כאשר אחת הבנות טופלה בבי”ח. (בנוסף עשו לאשתו את המוות בכל הנוגע לדמי לידה ודרשו ממנה לשלם את חשבונות ביה”ח. היא כאמור אזרחית ישראל. בעזרת הסיוע המשפטי הם טיפלו בזה).

חלק מהתקופה הוא חי בנפרד מאשתו והבנות בכורח הנסיבות וכעת הם גרים יחד בכפר עקב.

היום צלצל כדי לספר שאשתו ילדה בן הבוקר בניתוח קיסרי בהדסה. מבית החולים דיווחו לו שהניתוח עבר בהצלחה, התינוק בסדר ואשתו מתאוששת. עדיין לא דיבר איתה! 

הוא מנסה לקבל אישור לבקרה בביה”ח. כבר אתמול הלך למת”ק בקלנדיה והסתבר לו שסגור. מהמת”ק הפלסטיני אמרו לו שהגישו בקשה. הצליח לדבר עם מישהו מהמת”ק הישראלי בבית אל, שאמר לו שיעזור לו, אך לא קיבל דבר מהקישור הפלסטיני. 

כעת הוא רץ עם המסמכים לבית אל ועומד מול דלת סגורה, ואיבד את הטלפון של החייל שאמר לו אתמול שיסייע. הפניתי אותו לחנה בר”ג, בתקווה שתצליח לסייע גם הפעם. 

בינתיים סיפר שבאזור שבו הוא גר האחריות היא של הרשות הפלסטינית (לא של עירית ירושלים) והם “לא עושים כלום” לדבריו. הרש”פ לא נותנת סיוע. החנויות פתוחות ויש הכל, אבל אין לאנשים כסף לקנות. מתכוננים לרמדאן עצוב במיוחד…