מבזק ממחסומי שכםמדווחת: נעמי לילה לבן ל-7 פועלים פלסטינים.אתמול בסביבות השעה 19:00, בדרכנו הביתה ממשמרת חווארה, מעל כביש 5 מול הבסיס הצבאי שליד אלקנה ראינו קבוצה של גברים פלסטינים יושבים על הסלעים במרומי הגבעה החצובה וחשבנו הנה עוד מעוכבים שהצבא לקח מהם תעודות זהות. מיהרנו ולא היה איפה לעצור והם ישבו גבוהה והמשכנו בדרכנו כאילו כלום.בחצות הלילה הגיע הטלפון. הם 7 פועלים מבידיא שהיו בדרכם ברגל לכוון זאוויה, החיילים תפסו אותם בארצם האסורה עליהם (“אסור לכם להיות כאן”), לקחו מהם תעודות זהות והורו להם לשבת במקום – עד הודעה חדשה. מ’ הספיק לומר שהם מעוכבים מהשעה 16:00 ואת שמותיהם, “בבקשה תעשי משהו” והשיחה נותקה.התקשרתי מיד למוקד של הצבא, מסרתי את השמות (כפי שהבנתי) והובטח לי שיעשה בירור מהיר ככל האפשר לגביהם. הטעות, כפי שהתבררה רק בבוקר, היתה שחשבתי שהחיילים הסתלקו מהמקום והם רק מחכים להחזרת תעודותיהם.12:15 – ג. מהמוקד אמר שהוא מנסה לאתר את מספרי התעודות לפי השמות – וזה לוקח זמן. היצעתי לעזוב עכשיו את התעודות ולדאוג שמישהו ישלח אותם הביתה, תעודות אפשר למצוא גם בבוקר אבל בצבא יש סדר וכל אחד יודע מה תפקידו ומה צריך לעשות קודם.התקשרתי לצ. – הסמב”צית של גיזרת קלקיליה והיא אמרה תחילה “אז שילכו הביתה”. אמרתי שמישהו מהצבא יכול לירות עליהם אם הם ילכו כך סתם ללא לווי והתשובה שלה היתה “יכולים לירות בהם גם כשהם יושבים ככה על הסלעים בשטח”. אחר כך מיהרה להתנער ולהפנות אותי למפקד תורן מת”ק קלקיליה א..א. כנראה כבר ידע משהו כי תשובתו היתה “אני בודק עם הכוחות” אם יש 7 פלסטינים שיושבים בלילה על הסלעים ומחכים כי לקחו להם את התעודות. בהמשך אמר “אני לא עובד אצלך” (מה שנכון) וכשהצעתי לשלוח אותם תחילה לביתם ואחר כך “לבדוק” הוא אמר “אני לא אלך לחפש אותם עכשיו, אני בודק אם יש בכלל תעודות זהות, את יודעת, לא כל הפלסטינים דוברים אמת”.24:45 – חזרתי על בקשתי ללוות אותם לביתם בפני נ. מהמוקד. נ. אמר שזה נשמע הגיוני והם יעלו את זה מול המת”ק. לדבריו איש המפתח עכשיו הוא מפקד תורן המת”ק א., שחשב, מן הסתם, אחרת.בשלב הזה הטלפון של מ’ לא היה זמין והקשר עם הפלסטינים נותק. לתומי חשבתי שהבטריה נגמרה. לאחר 5 דקות קיבלתי דווח מהמוקד שבירור שעשה המת”ק העלה “שלא היה ולא נברא ואף תעודה לא אותרה” ולכן אין בכלל דבר כזה.1:20 – הצלחתי ליצור קשר עם מ’, הוא מלמל משהו כמו “אני לא יכול” וסגר מיד את הטלפון. ג. מהמוקד אמר שעדיין מחפשים את התעודות ועכשיו גם את האנשים, לא מצאו עדיין לא את אלה, ולא את אלה. בשעה 07:00 בבוקר ענה לי מ’ ואז גם נפתרה התעלומה:תפסו אותנו בשעה 16:00. כל הזמן שמרו עליהם חיילים, כל שעתיים וחצי – שלוש הם התחלפו ואנחנו ישבנו על הסלעים, לא נתנו להם לזוז, לא נתנו לנו לדבר בטלפון, לא נתנו להם מים ולא אוכל. בשעה 04:30 בבוקר שחררו אותם והם הגיעו לביתם. מעוכבים 12 וחצי שעות בלילה, כל הלילה, חיילים מתחלפים כל שעתיים והצבא אומר “לא היה ולא נברא”.