יום שישי בצהריים הסעתי גבר ושתי נשים תושבי קלקיליה, מבית החולים רמב”ם בחיפה למחסום אייל.
בדקתי באתר ”רשות מעברים יבשתיים” של משרד הביטחון ומצאתי שמעבר (מחסום) אייל פתוח ליציאה מישראל ביום שישי עד 13:30. לשמחתי הגענו בזמן, ב 13:25.
המחסום היה סגור.
קצת לפנינו, איתנו וגם דקות אחדות אחרינו הגיעו גברים ונשים פלסטינים אחדים ברכבי הסעות. כולם רצו להגיע הביתה. כולם הגיעו למחסום סגור. אבל אין עם מי לדבר. לא חיפשתי מספרי טלפון. מצאתי רכב הסעות שהיו בו מקומות פנויים ונהגו לקח, תמורת 40 ש”ח בלבד, את שלושת נוסעי למחוז חפצם. אני יכולתי לקחת אותם למחסום אליהו, מה שעשיתי לפני כחודש, כשבאמת איחרתי להגיע. הנהג, ערבי אזרח ישראל, הציע יעד שהתאים להם יותר. חשבתי (לא באמת) שהביורוקרטיה של הכיבוש מסודרת, ששעה זו שעה. לא. כנראה גם עובדי המחסום רוצים להגיע הביתה והכובש שולט גם בזמן.